גל הטרור הנוכחי, כמו קודמיו, הפתיע אותנו למרות שהיה צפוי. היה צפוי לאור האירועים האלימים המתמשכים ב"הר-הבית". ההסתה האדירה והפרועה שהתלוותה להם ברחוב הערבי ובעולם בכלל, לא השאירו ספק שבסופו של דבר הם יתפשטו מחוץ למתחם "הר-הבית". הפתיעו אותנו שוב בדרכי הפעולה. לא הפגנות ענק, לא מתאבדים, אלא טרור יחידים מלווה באבנים וסכינים. גם נשק "חם", אך בשולי האירועים.
הטענה הראשונית והעיקרית שנשמעה, הייתה שמאחר שזוהי יוזמה אישית של כל מחבל ומחבל, הרי לא ניתן למנוע אותה מראש. במילים אחרות: אדם קם בבוקר לאחר לילה קשה או בעקבות דיכאון מתמשך ומחליט היום לעשות מעשה. להרוג יהודים. אני איני מאמין במצבים כאלו. גם המציאות מוכיחה זאת. אני מאמין שהכל מאורגן מראש. רוב מעשי הטרור היו במקומות שכנראה נבחרו מראש, המעשים החלו במועד מסוים, לא במקרה, והתבצעו במינון לא אקראי. אני מאמין שהאנשים שמבצעים את מעשי הטרור נבחרו בקפידה (נשים, ילדים, בעלי תעודות מעבר) והיו בכוננות עד ל"קבלת הפקודה".
מחקירת המחבלים שנתפסו או מבירור שייכותם הארגונית של ההרוגים, מסתמנת שייכות לחמאס ולג'יהאד. ונשאלת השאלה, מה מניע את הארגונים הללו לבצע את גל הטרור דווקא עכשיו? האם הצלחה פלשתינית ב"הר-הבית" תיזקף לזכותם? האם תגדל השפעתם? אני מסופק.
לדעתי, כל המארגנים המקומיים העומדים מאחורי גל הטרור ברמה הנקודתית, הם "שכירי חרב" של הרשות הפלשתינית. הרשות הפלשתינית היא היחידה שעשויה להרוויח מגל זה והפעלת "שכירי חרב", בתשלום מלא ו"שמן", של אנשים השייכים ארגונית למתחרים, תמנע ממנה "הפסד" ביחסים עם ישראל, ארה"ב, אירופה ויתר ארצות העולם.
המשא-ומתן המתמשך עם אירן בנושא הגרעין ומלחמת האזרחים בסוריה, הסיטו את תשומת הלב הבינלאומית מהסכסוך הישראלי-פלשתיני. גם התקשורת העולמית והערבית הפנתה את "זרקוריה" למקומות אחרים. מצב זה הוא סכנה קיומית לרשות. אי-ההתעניינות העולמית "תקפיא" את המצב הקיים בשטח, תקטין את הסיכוי לאישור מדינה פלשתינית במועצת הביטחון, תצמצם את זרם התרומות.
אי-אפשר להתעלם מהאירועים הצפויים בשנת 2016. ראשית, מסתיים שלטונו של נשיא ארה"ב,
ברק אובמה. יש לזכור, כי בשבע השנים האחרונות בהן כיהן אובמה כנשיא, חלה תפנית אדירה במעמד הרשות הפלשתינית על חשבון מעמדה של ישראל. כיום לרשות עליונות דיפלומטית ותקשורתית בעולם על-פני מדינת ישראל. האיום באישור מדינה פלשתינית במועצת הביטחון, הפך ל"חרב פיפיות" כלפי מדינת ישראל וכופה עליה זהירות מרבית בפעילותה הבינלאומית.
ידידים רבים מהעבר "מגלים" כיום, ללא חשש, את פרצופם האנטישמי והאנטי ישראלי. לנשיא ברק אובמה חלק מכריע בדבר זה. אט-אט, אך בבירור, מתגלה נטייתו ואהדתו לעולם המוסלמי בכלל והערבי בפרט. לרגל הבחירות בסוף 2016, יכולתו המעשית לפעול נגד ישראל נכבלת לאט-לאט, אך בהתמדה, על-ידי חברי מפלגתו הזקוקים לתמיכת התורמים והמצביעים היהודיים. הרשות יודעת כי "ירח הדבש" המדיני עומד להסתיים במהרה.
אבו-מאזן הודיע, כי בנאומו במועצת הביטחון הוא יטיל "פצצה". איש לא התרשם מכך ולא הגיב על כך, למרות שדוברו ניסה "להרגיע" כי לא מדובר במשהו דרסטי. אז הוא נאם ולא עורר הדים. יומיים אחריו נאם ראש הממשלה נתניהו. כל רשת טלוויזיה מכובדת שידרה את נאומו בשידור ישיר. הוא כלל לא התייחס לנושא הפלשתיני וכן גם הנשיא אובמה בנאומים אחרים. העולם הפסיק להתעניין בסכסוך.
מה עושים? חוזרים לטרור. תמונות רוויות דם, הרוגים והריסות, הן תמיד בראש החדשות. אז שימו-לב לטיימינג. גל הטרור הנוכחי החל ימים ספורים לאחר נאומי אבו-מאזן ונתניהו.
הסיקור התקשורתי דליל. בתחילה הייתה אהדה מסוימת לנפגעים הישראלים. זה נעלם ולפתע הפלשתינים הם הקורבנות. מחלקת המדינה האמריקית טוענת לשימוש בכוח מופרז מצד ישראל, שר החוץ האמריקני בכלל מאשים את ההתנחלויות. ברק אובמה האיסלאמיסט לא ייתן למספר סכינאים פלשתינים להרוס את הישגיו בהכפשת מדינת ישראל.
כבר מדברים על "ועידת פסגה" ברבת עמון בין שלושה העוינים את ישראל (עבדאללה, אבו-מאזן וקרי שליחו של אובמה) לבין נתניהו. חוץ מהצהרה עוינת - מה יצא מזה?
העולם אינו חפץ באינתיפאדה חדשה בצד מלחמת האזרחים הסורית, גם הרשות הפלשתינית והחמאס מבינים זאת. לכן הם בסופו של יום יפסיקו את גל הטרור הנוכחי. אם ממשלת ישראל תדע לנהל זאת כראוי, נצא בהישגים ב"הר-הבית" ובחיסול הרבה קיני טרור רדומים שהופעלו הפעם.
ומשפט על "ליצני" המדינה ה"ה הרצוג ולפיד. אז, פתאום, הפכו השניים למומחים לבעיות הביטחון של מדינת ישראל. יש להם פתרונות מצוינים לחיסול גל הטרור. מסתבר שפספסנו רמטכ"לי-על בפוטנציה. אך את הדבר היחיד הדרוש כיום למדינת ישראל והוא חיזוק הממשלה הנוכחית, הם אינם מתכוונים לעשות.
מחדלי-אישים - שבענו די.
