רבים מאיתנו זוכרים את מצעד התרומות בימי שישי במסגרתו שלשלו ילדי בית הספר את תרומתם השבועית לקופסה הכחולה הלא היא קופסת הקרן הקיימת. לא היה זה נעים לשכוח להביא את התרומה.
שורשי המנהג נעוצים בראשית המאה הקודמת בה הונהג איסוף התרומות בכל תפוצות הגולה. איסוף התרומות נועד לגייס כספים כדי לרכוש קרקעות בארץ ישראל. "דונם פה ודונם שם רגב אחר רגב כך נגאל אדמת העם מצפון עד נגב". כמאמר השיר. אכן בצד המשמעות הכספית של המפעל היה לו ערך נוסף. הקופסה הכחולה נפוצה כמעט בכל קצוות הגולה והביאה עמה את המסר שאנו בונים מדינה.
עם קום המדינה לא היה צורך בקק"ל, צריך היה להעביר את הקרקעות למדינה ובא לציון גואל. נוצר הצורך למנוע מהערבים לקנות קרקעות מדינה ולכן מכרה המדינה קרקעות לקרן במחירים סמליים.
הקרן מצידה יכלה לסרב למוכרן לערבים מה שמדינה לא יכלה לעשות מחשש שתואשם באפליה. כך בצד טיפולה המבורך ביעור המדינה עלה כפורח ארגון עשיר שכל מטרתו לספק פרנסה וכבוד לפוליטיקאים ממפלגות שונות. כהטבה הוא גם זכה לפטור על מיסי מקרקעין החייבים בעת מכירת הנדל"ן. הג'ובים מחולקים בין המפלגות לפי מפתחות קבועים תוך הסכמה על חלוקת השלל בינם. נראה שבחלוקה זו בין המפלגות יש קואליציה כמעט מקיר לקיר ששום ניגוד אידיאולוגי לא יפגע בברית חזקה זו. כמעט כמו ברית מקודשת בדם.
מאחר שעוסקים כאן בגוף עשיר, וכדי לשמור על תמיכה בעת בחירה מחדש לתפקיד, הרי ש"פה מתת בסתר ושמה נדבה" כמאמר השיר על משה מונטיפיורי עזר לנומרקולטורה הזו להתברג בתפקידיה ובעיקר להתמיד בהצמדות אליהם.
כשמיליארדי השקלים המצויים בקופתה נחשפו על-ידי
רביב דרוקר החל מחול השדים. הפשרה שנחתמה לאחרונה היא בשיטה המפאיניקית הידועה. קק"ל תעביר סכומים לא מבוטלים למדינה אך תשמור על זכות הדעה על ניתוב הכספים.משל דנים פה בשתי מדינות המקימות קרן משותפת כאשר התורמת תפקח על המקבלת. שכחנו מי כאן הרבון.
שוכחים שבקופת קק"ל ישארו מיליארדים.
במקום לסגור את קק"ל ולהשאיר רק את פעילות היעור. ימשיך הגוף לטחון מים ולפרנס את פרנסיו. קשה לקבל המשך שיטה נואלת זו כאשר אנו שומעים על ויכוחים הנוגעים במימון תרופות מצילות חיים או מאריכות חיים וכד'.
