התקופה היא שנות השמונים, תקופת האינתיפאדה הראשונה. העלילה מתוארת מנקודת מבט של פלשתיני, שהפך נתין ישראלי.
סמיר משראווי, מזומן לפגישה חשאית, בה הוא נדרש לאחר תהליך מתוחכם וקצר יחסית של שטיפת מוח, לקטול את דיקן הפקולטה שלו לשעבר.
הפגישה נערכת במזרח ירושלים והרצח מתבצע למחרת עם בוקר בעמק המצלבה, סמוך לאוניברסיטה העברית בה הוא למד; מתוקף היותו יליד סילוואן, שסופחה לתחום שיפוטה של ירושלים. את הדיקן הוא פגש כמובן לראשונה באוניברסיטה והיה אחד מתלמידיו החביבים.
לאחר הביצוע וחילוצו המתוחכם מישראל, למרות שאיפתו להמשיך בלימודיו האקדמיים, נאלץ סמיר לנדוד ברחבי אירופה לקראת יעדו הבלתי ידוע; בדד, הרחק מליילה, חברת הארגון היחידה בה הוא בטח; נרדף על-ידי זרועו הנוקמת והארוכה של המוסד, נבגד על-ידי עמיתיו לארגון, מיוסר על-ידי מצפונו ופחדיו, הוא מגיע ללונדון - הוא משתלב בצוות המקומי של הארגון לשחרור פלשתין, בתקווה למצוא את הפתרון המיוחל לבעיותיו.
למרות שהעלילה עוסקת בשנות השמונים, בתקופת הפיגועים שקדמה לשימוש של ארגוני הטרור בנשק חם - להבדיל מהזוועות של שלוש וחצי השנים האחרונות. אני סבור שהיא רלוונטית, עקב הדגשת הבדלי התרבות והמנטליות שבין שני הצדדים לסכסוך. העלילה עצמה (הדמיונית לחלוטין כמו האירועים שבה) מרתקת לעניות דעתי, מאחר שהיא עוסקת בעיקר ביחסים שבין סמיר וחבריו השונים בארגון.
הספר נכתב בשנת 89 וכתיבתו הסתיימה בתחילת שנת 91.
הספר כתוב מנקודת מבטו של ערבי ישראלי המאולץ להצטרף לארגון טרור.
