פרשת השבוע מספרת על לידתו של ישמעאל לאברהם אבינו, מֵהָגָר שפחתו (בראשית טז): [טו] וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל. ברקע הדברים עמדה הצעתה של שרי לאברם: [ב] וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת-בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.
הסיפור הבא בפרשה, 13 שנים אחרי לידת ישמעאל, הוא הציווי על ברית מילה והבשורה אודות יצחק שעתיד להיוולד משרה. אברהם מתקשה לעכל את הבשורה והוא מגיב בכך שהוא מסתפק במה שיש (פרק יז): [יח] וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹקִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.
מי היורש האמיתי?
הקב"ה עונה לו: [יט] וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וגם את בקשתך אמלא: [כ] וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ-הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. אבל, שלא יהיו אי-הבנות: [כא] וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
על המתח הזה שבין (זרעו של יצחק) ובין ישמעאל כתוב בזוהר (בתרגום חופשי ובקיצורים): רבי חייא בכה, פתח ואמר (פרק יא): וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. אוי על זה, אוי על הזמן ההוא שהגר ילדה את ישמעאל.
תאונה היסטורית
אמר לו רבי יוסי, מדוע? והרי שרה ילדה אחר-כך בן קדוש? אמר לו, כך שמענו מר' שמעון (בר יוחאי) מכיוון ששרה איחרה ללדת, כתוב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם... בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי... וכך נוצרה מציאות שהגר כביכול ירשה את מקומה של שרה, ונולד לה בן מאברהם, בן משורש קדוש. ואברהם אמר, לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ, ואף על גב שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, ביקש אברהם את טובת ישמעאל, עד שהקב"ה השיב לו וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ... אחר-כך נימול ישמעאל ונכנס לברית הקודש עוד לפני שנולד יצחק. ובוא וראה, המלאך הממונה על בני ישמעאל בא בטענה לקב"ה, מדוע אין לישמעאל חלק בקדושה? הרי גם הוא נימול.
הארץ תְּנוֹעַר כמו שמיכה
מה עשה הקב"ה - הרחיק את ישמעאל מהקדושה העליונה, אבל נתן לו חלק בקדושה התחתונה, בארץ הקודש. והם עתידים לשלוט בארץ הקודש, כשהיא שוממה, זמן רב. ועתידים לעכב את שיבת בני ישראל לנחלתם עד שתשלם זכות המילה שלהם. ואז הם יעוררו מלחמות בכל העולם גם מול בני אדום כאשר ירושלים נמצאת במוקד, אבל בני אדום לא יזכו לאחיזה בירושלים. וכאשר המלחמה תגיע לשיא עוצמתה, יתעורר כביכול הקב"ה ויתקיים בהם הפסוק (איוב לח, יג): לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. ויבער את בני ישמעאל ממנה וישבור את כל הכוחות הרוחניים של אומות העולם. ישאר רק הכוח (הרוחני) של עם ישראל.
מוסר כפול
אחרי הציטוט (החלקי) הזה, דומני שכבר אין צורך בהבהרות לגבי השלב ההיסטורי שבו אנו מצויים. מישהו כבר המציא, בהקשר אחר אמנם, את הביטוי "סוף ההיסטוריה" וזה בדיוק השלב שבו אנחנו מצויים. רק שהשלב הזה מתמשך יותר מדי זמן וממילא מתרבים הסבל והשכול. והוא מתמשך כי אנחנו מתעקשים לאנוס את המציאות, להשליט עליה את השקפת עולמנו הנאורה. אבל זו נאורות חד-צדדית, לאויב יש את כל הזכויות ולנו את כל החובות. לכן אנחנו "מכילים" את ההסתה שבה מלעיטים את ילדיהם הרכים ונוקטים יד קשה כלפי יהודי שמעז לומר מילה רעה על ערבי.
נאורות הזויה
לכן אצלנו לומדים על "הנכבה" כי זה נאור ואצלם לומדים על הכיבוש ועל הכובשים שצריכים להשמיד היל"ת. ואנחנו מקווים כי הנאורות שלנו תדבק בהם. שאם נגלה הבנה למניעיהם, הם ירצחו פחות. אבל אין מה לעשות, המציאות מסרבת להתיישר עם הנאורות ההזויה שלנו. המציאות היא שישמעאל שואף להחריב את העולם. זו משימת חייו והוא לא הולך לוותר עליה. ועדיין לא זה עיקר הבעיה שלנו, זה רק ענף, תוצאה. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא באמת מאמינים בזכותנו על הארץ הזאת. על כל פנים, לא אמונה מוחלטת שאינה מותירה מקום לעירעור כלשהו.
להסתמך על ההבטחה
כי לא הפנמנו את האמור בפרשת השבוע בפירוש, את הבטחת הקב"ה לאברהם: [ח] וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹקִים. [כא] וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. לכן אנחנו לא אומרים את האמת, שמי שנלחם בנו, מי שמנסה לקחת מאיתנו חלק מהארץ, נלחם בקב"ה שהבטיח לנו אותה.
אמירה כזאת נשמעת לנו מנותקת, אבל רק לנו היא נשמעת כך כי התנתקנו. אצל הגויים זו טענה מנצחת. הטענה המנצחת. לא מאמינים לי? נסו ותיווכחו. ונא לעדכן. תודה.