ככל שחולף הזמן, נראה כי גל הטרור והאלימות הפלשתיני לא יחלוף בקרוב וישראל תצטרך להתמודד עימו עוד זמן רב. הצלחת פיגועי הדקירה והדריסה מעודדת את הפלשתינים, וההסתה הארסית באמצעי התקשורת והרשתות החברתיות "מדביקה" צעירים פלשתינים נוספים בחיידק הטרור. שליחותו של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לאזור וההבנות שהשיג עם ראש הממשלה נתניהו והמלך עבדאללה בעניין הרגעת המצב בהר-הבית, נתפסות בעיני הפלשתינים כניסיון אמריקני-ישראלי-ירדני "לכבות את אש האינתיפאדה" וכי למעשה אין שינוי מהותי במצב בהר-הבית. דרישתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס משר החוץ ג'ון קרי לספק הגנה בינלאומית לפלשתינים נדחתה. זמן קצר לפני פגישתם בשבוע שעבר קיצץ הקונגרס האמריקני בסיוע הכספי השנתי לרש"פ שלווה באיום להפסיקו בעתיד אם תימשך ההסתה הפלשתינית למעשי אלימות. לרש"פ, לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי והפלגים האחרים יש אינטרס משותף לטרפד את ההבנות שהשיג שר החוץ האמריקני קרי בעניין הר-הבית. מבחינתם, מדובר במתן פרס לישראל ואין בהן שום הישג מדיני לפלשתינים. הם מעוניינים בהמשך גל האלימות כדי לכופף את ישראל ולסחוט ממנה ויתורים לפלשתינים.

מחמוד עבאס נסוג בו מכוונת ההתפטרות

גל הטרור והאלימות הפלשתיני שפרץ מיד לאחר נאומו של מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם לפני כחודש, שבו איים שלא למלא אחר הסכם אוסלו, הפתיע את מחמוד עבאס וטרף לו את הקלפים. מחמוד עבאס איננו יכול לפרוש מהחיים הפוליטיים בשיאו של גל האלימות הפלשתיני שהוא רואה בו פוטנציאל אדיר להפעיל לחץ על ישראל כדי לסחוט ממנה ויתורים. גורמים בתנועת הפתח אומרים כי מחמוד עבאס מעודד מהמצב, הוא מרגיש שגל הטרור חיזק את הפלשתינים והשיב להם את כבודם. חלק מהפלשתינים החל לכנות את גל הטרור והאלימות הנוכחי בשם "אינתיפאדת הכבוד" (אינתיפאדת אלכראמה-בערבית). יו"ר הרש"פ מלא נחת מהסקר האחרון שפורסם בישראל, בעיתון מעריב, כי 66 אחוזים מאזרחי ישראל סבורים כי ישראל צריכה לסגת מהשכונות הערביות במזרח ירושלים. מחמוד עבאס מדמה את מצבו הנוכחי למצבו של יאסר ערפאת באינתיפאדה השנייה, וברור לו כי האינתיפאדה החדשה עשויה להיזקף לזכותו, בסופו של דבר, אם יידע כיצד לרתום אותה לצרכיו הפנימיים ולמינוף לחץ מדיני על ישראל.

פיצול ובלבול בקרב הפלשתינים

למרות גל הטרור והאלימות נגד ישראל, הפלשתינים אינם מצליחים להתאחד והפיצול בין הגדה לרצועה נמשך. תנועת חמאס מעוניינת להשאיר את רצועת עזה מחוץ לעימות הנוכחי עם ישראל, כדי להבטיח את שלטונה בעזה. היא איננה משגרת רקטות לעבר ישראל, אך היא משלמת "מס שפתיים" בדמות הפגנות של עזתים לאורך גדר המערכת ומעודדת ומסיתה לאינתיפאדה כוללת במזרח ירושלים ובגדה. הפלגים הפלשתינים גם כשלו בניסיונותיהם להקים "מפקדה מאוחדת" שתכוון את אירועי האלימות והמחאה כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה ב-1987. בתוך הנהגת הפתח יש מחלוקת על אופי האירועים בגדה. מנגנוני הביטחון והתנזים של הפתח נשמעים להנחיותיו של מחמוד עבאס ומנסים "להכיל" את ההפגנות בנקודות החיכוך עם צה"ל בניסיון לתעל את הצעירים לאסטרטגיה של מחמוד עבאס של "מאבק עממי בדרכי שלום". מאידך-גיסא, יש כמה חברים בוועדה המרכזית של פתח (הפוליטביורו) ובראשם תוופיק טיראווי, הדורשים קו מיליטנטי של פתח, מחשש שהאסטרטגיה של מחמוד עבאס תביא לירידת הפופולריות של התנועה ברחוב ופגיעה במעמדה של מפלגת השלטון. ברקע הדברים מחלוקות על כינוס הוועידה השביעית של פתח שאמורה לבחור את מוסדות התנועה. בישיבת הוועדה המרכזית בשבוע שעבר היו חילופי דברים קשים בין מחמוד אלעלול ותוופיק טיראווי, שלוו בהשלכת כוסות ובקבוקי מים, וטיראווי אף הודיע על התפטרותו מהוועדה המכינה את הוועידה השביעית של פתח שאמורה להתכנס ברמאללה בחודש הבא.

קונצנזוס שאין "חזרה לאחור"

את גל הטרור והאלימות הנוכחי מוביל הדור הצעיר, "דור הסכמי אוסלו", שלא חווה את אירועי האינתיפאדות הראשונה והשנייה. למעשה מדובר במיני-אינתיפאדה "ללא ראש", היא ספונטנית ואין מי שמכווין אותה. עם זאת, יש קונצנזוס ברחוב הפלשתיני כי "אין חזרה לאחור", למצב שהיה טרום פרוץ האירועים האלימים, ללא קבלת מחיר מדיני הולם מישראל. הרשות הפלשתינית חוששת כי ישראל בונה על אלמנט הזמן ועל כך שהם, הצעירים הפלשתינים, בסופו של דבר, יתעייפו ויתייאשו, לכן, היא מנסה, בינתיים ללא הצלחה, להשתלט על גל האירועים, לכן היא מזדרזת להעלות דרישות מהקהילה הבינלאומית כמו אישור של האו"ם להגנה בינלאומית לתושבי השטחים, הפסקת הבנייה בהתנחלויות, חידוש המשא-ומתן בחסות מועצת הביטחון ומתן ערבויות בינלאומיות ועוד. המאמץ העיקרי של הרש"פ כעת הוא לא לאפשר לאירועים בגדה ללבוש "מאפיינים צבאיים", כפי שהיה באינתיפאדה השנייה, אך היא מאפשרת לאירועי האלימות להימשך בטענה שהיא מנסה "להכיל" אותם.