בשיטוטי באינטרנט מצאתי כי כשני מיליון מתושבי ישראל מתגוררים כיום בשכירות. אולי זה נכון. אבל בוודאי נכון כי בחוזי השכרה של דירות, גם בתל אביב ובמרכז, מופיע תמיד הסעיף "השכירות לא תהא מוגנת על-פי חוק הגנת הדייר". מוזר. הסעיף הראשון בחוזה מדבר על חוק שאיש לא שמע עליו ואיש לא מקיים אותו. אז אתחיל בהקדמה קצרה:
חוק הגנת הדייר נחקק באנגליה בראשית מלחמת העולם השנייה. הוא בא להגן על דיירים בתקופת מלחמה. מאנגליה, ששלטה אז בארץ ישראל, הגיע החוק לכאן ו... די. באנגליה, הורתו, בוטל החוק שנים ספורות אחרי מלחמת העולם. בארץ הוא לא בוטל. כלומר, בעל דירה שאיננו רוצה שדירתו תילקח ממנו, נאלץ לכתוב את פיסקת התנאי בראש החוזה. ואם היה אידיוט שפרסם באינטרנט "במילים אחרות: אין דין ואין דיין" - הריהו פופוליסט שאינו מבין.
יש בארץ מעט בתים, שחוק הגנת הדייר הישן עדיין חל עליהם. שכר הדירה בהם אפסי וגם השיפוץ אפסי. הבתים נראים זוועה ואיש אינו מטפל בהם, כי יש חוק...
צעירי תל אביב דואגים לפרסם מפעם לפעם בתקשורת מניפסט של מחאה: להקפיא את שכר הדירה או לחוקק חוק, שימנע את העלאתו. עיתונאים צעירים, שמשכורותיהם נמוכות והם מתגוררים בגוש-דן, קופצים על המציאה ומפרסמים. כמובן, בלי לשקול ובלי לבדוק. העיקר, שיהיה חוק!
לא שמים לב
מגמה זו משתלבת במושגיהם של חברי כנסת חדשים, חלקם צעירים למדי ורובם חסרי נסיון. הם חושבים שחוק הוא חזות הכל וכאשר יחוקקו - זה יתקיים. הח"כים הללו לא שמים לב שבספר החוקים שלנו יש די הרבה חוקים "מתים", שאיש לא דואג לקיים אותם. לפעמים, גם הממשלה. לפיכך, קיים חשש שגם חוק הקפאת שכר דירה יילך לאותה מגירה של החוקים הלא מקויימים.
אבל, תחילה להיסטוריה. בנובמבר לפני שנה, דיבר שר האוצר
יאיר לפיד ב-ynet על הצעת חוק שכירות הוגנת, שתיצור יציבות והגינות בשוק השכירות. הוא כנראה לא היה הראשון שהציע הצעה זו. יאיר לפיד נודע כשר אוצר שמציג תוכניות חסרות פשר. לדעתי, גם זו.
כעבור פחות משנה, דיווח המתחרה,
דה מרקר, כי שר האוצר,
משה כחלון, מתכנן להקפיא את שכר הדירה לשנתיים והוא מכנה את התוכנית... "שכירות הוגנת". השר התחלף, השם לא. בינתיים, מה שהוקפאו אלה תוכניותיו של השר להורדת מחירי הדירות ואל השכירות טרם חזר.
השאלה אם המדינה תוכל לאכוף את החוק עדיין לא הובררה ואם נזכור את החוקים ה"מתים" - התשובה ברורה.
אבל נותרה השאלה - אם כל כך רע לצעירים השוכרים, מדוע הם משלמים כל כך הרבה?
לשלם כפליים
לא ערכתי סקר דעת קהל בשאלה זו, אבל שמעתי סיפור מידידי גלבוע. לפני חודשים ספורים הוא הציע להשכרה דירת שלושה חדרים בבניין ישן בגבעת שמואל. המחיר: 3,000 שקל לחודש. "איש צעיר התייצב אצלי ושאל על הדירה", סיפר גלבוע. הוא נכנס, סייר, שאל ושמע ואז אמר: "הדירה מוצאת חן בעיני. אני אוהב אותה. אבל אחזור לגור בתל אביב". כלומר - הוא מוכן לשלם כפליים בשביל להיות במרכז העיר ובמרכז העניינים.
מן הסיפור הקטן הזה ומעוד כמה בדיקות, מצאתי שהדיירים אינם אנוסים. איש לא מכריח את השוכרים לשלם מחירי עתק או לגור בדירות-דחק. הם מוכנים לשלם את המחיר שמבקש בעל הבית.
עצרתי לרגע לשמוע את צידם של הבעלים. כאן השיב לי משכיר דירה: "לא אתייפיף בדיבורים ואינני מחפש תירוצים. אני לוקח את המקסימום שמוכנים לתת לי. זאת השקעה, שצריכה לשאת פרי". מעודי לא שמעתי תשובה כל כך ברורה ועניינית. לא תירוצים ולא התחמקויות.
כלומר, משלם שכר דירה גבוה מי שמוכן לשלם. מי שמבקש לשלם פחות, צריך להתרחק מן המרכז ולחפש פתרון זול יותר. אבל איפה מוצאים מישהו כזה?
מה שנוח יותר - ישראלים ידועים כ"קוטרים", בכיינים. הרבה יותר קל לבכות, מאשר לעשות.