אמש חזרנו מהלוויה לא עליכם. עשינו את הדרך ממחסום תרקומיא לקריית ארבע ובין שתים עשרה וחצי לרבע לאחת לפנות בוקר הכביש היה ריק לחלוטין, ולאורך הדרך כולה לא פגשנו ולו מכונית אחת! מציאות חסרת תקדים שאיני זוכר כמותה.
הבוקר אנו מקבלים את ה"מנה היומית". הצער עצום והכאב קשה מנשוא. כמה פרחים, ילדים של כולנו, נרמסים בצומת תפוח תחת גלגלי רוצח ערבי, לפחות שניים במצב קשה. כולנו מכירים את המציאות בדרכים - נערים ונערות עם תרמיל על הגב, מבוגרים יותר, נשים צדקניות ויהודים נוספים - ממתינים בטרמפיאדות על-מנת להתקדם ולהגיע למחוז חפצם. הם בדרכם ללימודים בישיבות, למילואים, לעמל היום ולבתיהם בחיק משפחותיהם.
באחת משתנים כל החיים וארבעה יהודים טובים נכנסים לסטטיסטיקה. כמה יבשה הסטטיסטיקה הארורה, כמה היא חוטאת לאמת, לסבל האנושי, לקושי, לכאב הנפשי והגופני, לדאגת הקרובים ולמצוקת הנפגעים. לכל אלה אין ביטוי במספרים היבשים אותם רושמים אנו לפנינו בתודעה שם הם תופסים אחיזה ישנונית שנזקה רב.
לא אחדש דבר אם אומר שכל יהודי הוא עולם ומלואו, לא אגלה סוד אם אספר על התמימות, על האמונה, על מסירות הנפש ועל אהבת החיים ואהבת עם ישראל בה ניחנו ילדינו. הכיצד נכנעים אנו לסטטיסטיקה? מנין יונקת השגרה הזו, המקהה את החושים ומשתיקה את הלבבות הזועקים, את כוחה?
דם יהודי הפקר
אחזור לרגע לרישא - המציאות אותה חווינו אמש לבד על הכביש היא חדשה, זמנית אני מקווה. עמך ישראל גיבורים ועזי נפש ולטווח ארוך אין ספק שהרוצחים הערבים לא יוכלו לנו. יעידו על כך רבבות יהודים הממשיכים בשגרת חייהם הטובה והחיובית ואינם נרתעים. כאלה תמצאו בכל מקום ולא רק ברחבי יהודה ושומרון, בכל מקום. אלא שיש לשים סוף ומיד למציאות בה דם יהודי הפקר והצורר הערבי מרים ראש, דוקר, דורס, יורה, פוצע ורוצח.
אלא שאנו חסרים הנהגה טובה. קברניטי מדינת היהודים חלשים, מבולבלים, רופסים, חסרי ביטחון, חוששים מאומות העולם, מהשמאל בארץ, אולי אף מהצל של עצמם. בכל מקרה מה שצריך להיעשות לא נעשה והטרור הערבי הרצחני גובה מחיר יקר, יום יום.
בשיח עם חבר, אמרתי לו, שלו ניתן השלטון בידי, תוך שבועות ספורים הייתה המציאות הקשה הזו משתנה. הצעד הראשון בו הייתי נוקט הוא נטרולה של מערכת המשפט, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, על כל המערכות התומכות בו ומגבות את מדיניותו. זאת הייתי עושה באמצעים חוקיים כמובן - תקנות לשעת חרום, שינוי חוקתי אחר או כיוצא בזה. השינוי הזה הכרחי ומתבקש, שכן הגורמים לעיל לא הפנימו שאנו במצב מלחמה אכזרית הגובה קורבנות בנפש ומותירה פצועים וחללים יהודים רבים. במקום להעניק לשלטון תמיכה גורפת כדי לעשות הכול למיגור הטרור והרצח, עסוקים המנותקים מעמם בחיטוט ונבירה בסעיפי חוק, תקדימים משפטיים ונורמות פסולות ומוזרות - כל אלה אינם עושים את ההבחנה הברורה בים אויב לאח, בין רוצח ערבי לבין מותקף יהודי. האמינו לי, איני רוצה שיהודי כלשהו ייפגע! יחד עם זה עוברת בראש המחשבה - מה היה קורה אילו קובעי המדיניות דלעיל או בני משפחותיהם היו בין נפגעי הרוצחים הערבים, האם הייתה נבקעת חומת האטימות?
רוצים לנצח
ומשמכשול זה היה מוסר הייתי נפנה לטפל ברוצחים, בעוזריהם ובשולחיהם. מיותר אפילו להתחיל בתיאור הפעולות הנדרשות. תמציתן מעבר מהגנה להתקפה, יצירה מיידית של הרתעה, נטישת המושגים החולניים "מידתיות", "הכלה" "עצימות נמוכה" ושאר תועבות וסימון המטרה - ניצחון!
בתי הרוצחים ומשפחותיהם לא יוותרו על תילם ולו לילה אחד מיותר. חמולה תומכת טרור תמצא דרכה למדינה אחרת ומיד, מסגד ממנו מסיתים לרצוח חזירים וקופים (יהודים בשפת הרוצחים) ייהרס במהירות. חסל סדר התנועה החופשית של הרוצחים בכבישים, לחימה כמו שצריך - כוח אש משמעותי, חיסול ומיגור האויב, במלחמה כמו במלחמה - רוצים לנצח! פעילות רצופה, נחושה, כוחנית, תקיפה ביותר וללא כל רחמים ביחס לאויב תביא לתוצאות טובות ובמהרה וככל שנקדים כך יינצלו חיי יהודים רבים, חיים יקרים.
