להקשיב לראובן ריבלין

מערכת עיתון הארץ מכנסת לקראת "ועידת ישראל לשלום" גלריה עמוסה ומבורכת של הוגי דעות ופוליטיקאים מישראל ומהעולם הערבי. מאוקיינוס המילים הכתובות לקראת הוועידה, אני נכבשתי אחר אמירותיו של נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין. אודה, שאני פאסימי בדבר האפשרות, שהיושבים סביב שולחן הממשלה בישראל יהיו ערוכים להתייחס עניינית לדברי הנשיא, שאומר בביקורת כואבת לימין ולשמאל: "בימין ובשמאל שכחו שהפלשתינים נמצאים כאן כדי להישאר". קשה לי לראות דיון רציני על דבריו של נשיא המדינה, כשבשולחן הממשלה יש מקום לשרת התרבות, מירי רגב, שבתרבות הדיבור שלה מצויות מילים כמו: "חארות" לכתובתם של חולקים על דעתה כמו משפטנים ממשרד היועץ המשפטי. היועץ עצמו זוכה על-ידי מלתעות לשונה רק לכינוי "זבל",

עם אחד

קשה לי לראות דיון רציני על דבריו של נשיא המדינה בדבר עתיד שני העמים החיים בארץ ישראל, כשהשר המופקד על החינוך, נפתלי בנט, מתייחס לעם אחד החי כאן כאל רסיס בישבן אותו יש לסבול. קשה לי לראות דיון רציני על דבריו של נשיא המדינה, כששר החקלאות שבוי בספירות משיחיות, ספירות הרואות כאן רק עם אחד ואין אחר זולתו. ולהגיגיו המשיחיים יש אוזן קשבת בקרב שרי הליכוד היושבים סביב שולחן הממשלה ובמידה רבה בקרב פעילי המפלגה. אסתפק בהבאת קטע מהמאמר של נשיא המדינה שיפורסם במלואו בגיליון יום ששי בראש חודש כסלו תשע"ו: "בלהט הוויכוח המדיני הסוער שבין ימין לשמאל, נראה ששני צדדי המתרס הפוליטי זנחו אמת פשוטה... השמאל בשם פרדיגמת "ההפרדה", והימין בשם אידיאולוגיית ארץ ישראל השלמה, הזניחו את העובדה שערביי ארץ ישראל, הפלשתינים, כבר כאן, בהווה, לצדנו, ובתוכנו, והם אינם הולכים לשום מקום. המפתח ההכרחי לכל הסדר עתידי הוא התחלת ביסוסו של אמון בין הצדדים בהווה, עכשיו. הבנה זו חייבת להיות נקודת הפתיחה של הדיון, הן בתל אביב והן בשומרון". אני חושש, שנקודת הפתיחה העלולה להתגבש סביב שולחן הממשלה הולכת ומתקרבת לאלו, הדורשים את סיפוח כל שטח C, לאלו הדורשים לספח כמעט כמחצית השטח ביהודה ובשומרון. אני חושש, שנקודת הפתיחה של הדיון אותו מבקש ראובן ריבלין, כפי שמסתמנת היום בקרב הנשמות הפועלות בממשלת ישראל, מבשרת המשך עימותי הדמים ועל חרבנו נמשיך לחיות.