תוך ניסיונות רבים להגדיל את היצע הכסף להלוואות, מופרחות לאוויר הצעות ורעיונות שרובם מופרכים. כדאי לבדוק את ייתכנות רעיונות ועדת שטרום או ההצעות המניחות שכלכלת השיתוף, הלוואות ישירות ממלווה ללווה, הן התחליף לבנקים. תחליף זול יותר, אלגנטי יותר ומהיר.
המלווה העיקרי בשוקי הכספים הוא עדיין הבנק. הבנק הוא למעשה נאמן של המפקיד המאמין שהוא יודע טוב ממנו למי להלוות, כמה ובאיזה מחיר.
ביסודו, הבנק הוא עסק ממונף מאוד. הוא מלווה בעיקר את כספי מפקידיו. ההון העצמי שלו הוא רק חלק קטן מסך תיק ההלוואות שלו. משום כך הרגולציה עליו, באמצעות הפיקוח על הבנקים, היא כבידה, אוניברסלית והיא תוצר של לקחי מפולת הבנקים בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
בבואו לאשר אשראי מכל סוג שהוא, מבצע הבנק את הבדיקות לפי הסדר הבא:
א. מיהו הלקוח? האם הוא אמין? האם יש לו עבר של "תספורות" למיניהן? לצורך קבלת ההחלטה הבנק בודק אם הלקוח אינו מופיע ברשימות ההתראה שלו שהן מעין רשימה שחורה של לקוחות איתם הגיעו להסדרים הכרוכים במחיקה, פושטי רגל, תספורות למיניהן וכד'. האם בעבר נקלע לצרה ושילם חובותיו למרות הבעיות. היה והתשובה היא חיובית. קרי יש ללקוח עבר של אי-פרעון, כולל למלווים אחרים או אז אין לתת ללקוח אשראי. אם נבדוק את הפרשות של ההלוואות האחרונות, נוכל למצוא שלדוגמה במקרה של פישמן יש סיפור בעבר, קרן רונית והימורים במטבע חוץ, שהיו צריכים למנוע מהבנקים להלוות לו כל סכום שהוא.
ב. במידה ועבר הלקוח את משוכת המגבלות שבסעיף הראשון או אז עובר הבנק לניתוח תקפות ההלוואה. סבירותה הכלכלית מיומנות הלקוח בתחום עיסוקו. ניתוח יכולת ההחזר והתרשמות הבנק מהעסקה כאשר הבנק נמנע מלהתעסק בענף כלכלי בו אינו מבין. לא כל הבנקים מממנים את ענף היהלומים ורובם ימנעו ממימון פעילות בארצות אחרות מאחר שאינם מכירים את האפיונים המקומיים ועוד.
ג. אם הלקוח עבר בהצלחה את המבחנים המנויים או אז דנים בתפריט הביטחונות. קביעת סוגי הביטחונות הוא תורה בפני עצמה. הביטחונות נלקחים למקרים של כשלון. בשום מקרה אסור להלוות לעסק לא בטוח, מאחר שמימוש ביטחונות יכול להתברר כעסק יגע שהמרוויחים הבטוחים מהמימוש הם עורכי הדין.
חשוב לציין, שבעת אישור מתן הלוואה, הבנק לא מניח שכספו לא יוחזר לו. המרווח נקבע לפי גודל ההלוואה, והסיכון הכרוך בענף הכלכלי בו עוסק הלקוח. בשום מקרה אסור לבנק להניח שאם יש סיכון הוא יגדיל את המרווח ויבצע את ההלוואה. פעולה מעין זו היא ערובה לאסון. חברות הביטוח מלוות תוך ידיעה שיש הסתברות סטטיסטית של קיום אירוע ביטוחי, אם כי גם הן מונעות עצמן מביטוח עסקים שאינם עומדים בתנאי סף. עסקת ביטוח מתחילה כאשר הלקוח משלם פרמיה, בעוד בהלוואה נוצר ההסכם עם קבלתה על-ידי הבנק. בעת צרה ביטוחית, הלקוח תלוי בחברת הביטוח, בעוד שבעת נפילת אשראי, הבנק רץ אחר הלקוח ונכסיו.
הצבר הניסיון של הבנקאי, בצד שמרנות וזהירות, הם תכונות חשובות לבנקאי. כל סטייה מהכללים, מובילה לאסון. משבר הלוואות הסב פריים בארה"ב או המחיקות בשנים האחרונות לטייקונים, מהווים דוגמאות מהדהדות לחריגה מהכללים. אחרי הכל, הבנקאי אינו רב מג ואינו יכול לדעת מה מצב עסקי הלקוח בכל דקה. למעשה אין תחליף לבנקים כמלווים מקצועיים, כמו שרופא אליל לא יחליף מנתח מקצועי.
