אישור תקציב המדינה השנתי הוא יום חג למדינה. הנה יוצאת לדרך תוכנית העבודה של ה
ממשלה, אנחנו אמורים לדעת איזה גזרות יוטלו עלינו, ואולי איזה מתנות אם בכלל נקבל מהמדינה. התקציב שאושר ביום חמישי הוא תקציב דו שנתי לשנים 2015 ו-2016 .2015 כבר מאחורינו והוא למעשה היה תקציב משתק כי באין תקציב מאושר נוהגים להוציא 1/12 מהתקציב הקודם דהיינו 2014.
אולם אסור לפתוח בפרויקטים חדשים, לא בפעולות חדשות, אלא לשמור על הקיים. המצב הזה בא אחרי מערכת בחירות לא פשוטה בה לא הייתה הכרעה ברורה בין הגושים, ונתניהו נאלץ להרכיב קואליציה עם מפלגות יחסית קטנות אבל עם תיאבון רב.
המפלגות החרדיות שנפגעו מאוד בכיסן בממשלת נתניהו-לפיד רצו להחזיר עטרה ליושנה, הם דרשו להחזיר את קצבאות הילדים למתכונתם הקודמת, ויותר מכל לבטל את חוק הגזרה על בחורי הישיבה של שווין בנטל.
נפתלי בנט שחשב שהוא לא מספיק קיצוני ימני, ולצורך כך הצטייד בחברי כנסת קיצוניים מחד וחסרי ידע בהתנהלות פוליטית מאידך-גיסא, כמו מוטי יוגב,
בצלאל סמוטריץ' ושולי מועלם, לא רק שהציב דרישות בלי שום קשר לגודל מפלגתו שהוקטנה מאוד בפועל, ובוודאי מול הציפיות להיות מפלגה של 20 מנדטים, אלא נטש את הדרך שהובילה אותו לממשלה הקודמת עם אחיו
יאיר לפיד.
120 חכ"ים
ומכאן צמחה אופוזיציה הטרוגנית מאד. המחנ"צ עם
אביגדור ליברמן, עם הרשימה הערבית המשותפת, עם יאיר לפיד, שהציב עצמו כמועמד לראשות הממשלה וכמובן מרץ מהשמאל ההזוי (לא שבמחנצ אין כאלה כמו
יוסי יונה מרב מיכאלי ועוד). והנה נגמרו עברו ימי הדיונים על התקציב מי שהצליח לסחוט סחט מימין ומשמאל, ומי שלא נשאר ותאוותו בידו עם תקוה להמשך.
הגענו לימים שאפילו ראש הממשלה יושב באולם, פונו מהאולם כל העוזרים והלחשנים, והכנסת היא על טהרת 120 ח"כיה. אלא שכאן מתחילה ההצגה העלובה של הכנסת. ראשית המחשבים לא עבדו. פעם הצבעת סילבן לא נקלטה, ופעם זאת של ראש הממשלה וכו' וכו'. דקות ארוכות עברו עד ליצוב המערכת הטכנית.
שנית חברי הכנסת הגישו 32,000 הסתייגויות מהתקציב, האם מישהו באמת חושב שביומיים של דיונים ניתן לדון בזה ברצינות? האם הם חושבים שכך יפילו את הממשלה, כי אין להם מטרה אחרת לא טובת המדינה לנגד עיניהם אלא תאוות השלטון?
ואז הראו לנו חברי הכנסת מה הם יודעים - הם צועקים, נכנסים האחד לדברי רעהו, אינם נותנים לסיים משפט, מדברים בינם לבין עצמם, מדברים ומסמסים בטלפון כאחרון תלמידי בית הספר. נכון, בכל זה היה ח"כ אחד משכמו ומעלה וזה היו"ר יולי אדלשטיין, שניהל ביד רמה את הדיון, אבל גם כוחו היה דל מול עדר של 120 ח"כים שרוצים להראות לנו עם ישראל למה הם לא מסוגלים - הם לא מסוגלים לייצג אותנו בכבוד בבית הנבחרים. בנינו להם משכן מכובד, נתנו להם את מיטב האמצעים הטכנולוגיים, העמדנו לרשותם לשכות מכובדות, שני עוזרים פרלמנטריים מיומנים, רכב ליסינג, משכורות מכובדות (שערוריתיות), וכל זה לא מספיק להם. הם חייבים להתפרע וחושבים שעל-ידי כך הם יצליחו לשכנע אותנו לתת להם את קולנו.
אז לא - מי שמתנהג כך פוגע באושיות השלטון במדינה, מציג את המערכת בעליבותה, וגורם לבני הנוער שאט נפש ואי רצון להתקרב למקום הזה. אנשים טובים בורחים מזה כמו מאש, ובסיומו של יום התקציב אומנם מאושר. אבל אני משוכנע שמרבית הח"כים לא יודעים על מה הצביעו - אלה שבעד ואלה שנגד. רק דבר אחד נשאר מהלילה ההוא - טעם מר בפה מכך ששוב הח"כים לא למדו דבר ולא שכחו דבר.
