השבת יקראו בבית הכנסת את פרשת "ויצא" בראשית פרק כט פסוק ט'.
"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל-פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (פסוק יח).
"ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (פסוק כא).
"ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. ויהיה בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבוא אליה... ויהי בבקר והנה הוא רואה את לאה. ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי. הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתיני"?
יעקב אמר באופן מפורש כי מדובר ברחל - בתו הקטנה של לבן.
לא היה מקום לשום אי-הבנה ושום פרשנות אחרת. הכל ברור ומובן.
איך יכול להיות, שרק בבוקר גילה יעקב כי רימו אותו?
האם אכן היה ממש הכי פראייר בהתגלמותו?
מה רוצה הכתוב לומר על אחד משלושת האבות
שהיה מוכן, כדי לא לריב, להגיע לפשרות
או בעצם, לא כל כך אכפת היה לו מי תהיה אחת האימהות
לאחר התנהגות כל כך נרגשת ליד הבאר, נשיקות וחיבוקים,
למרות שטרם הכיר את רחל - ובנוכחות אנשים אחרים.
לא נעים לדמיין - מה בדיוק קרה
אבל יש לי השערה.
לא במקרה מסופר כי לבן ערך משתה.
כדי להפיל בפח את השותה - השוטה .
לא סתם חגיגה או אירוע חברתי מלווה במחול,
אלא שתייה מרובה - הרבה אלכוהול,
עד שלא יכול היה להבדיל בין ברוך מרדכי וארור המן.
וכך נפל בפח, שלבן טמן.