סייעניו של האויב

חוק העונשין קובע, כי "מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם". בתיקון לחוק משנת 1979 נקבע, כי ארגון מחבלים הוא אויב של מדינת ישראל. סעיף זה של חוק העונשין מוזכר פה, לאחר הגשת כתב האישום נגד דותן וולפר, ולפיו העביר לרצועת עזה חומרים אסורים שיכולים לשמש ארגוני טרור. לטענת המדינה, וולפר העביר לרצועה מדללי צבע, חומר דו-שימושי שיכול לשמש גם ארגוני טרור. וולפר תייג את החומר כ"לכה ליד שנייה" כדי להערים על הבודקים הביטחוניים, וגם העלים הכנסות בגובה של 1.5 מיליון שקל – הכל, כמובן, לפי כתב האישום. החוק מתייחס בעיקר להעברת מידע לאויב, ופחות להעברת מוצרים פיזיים שיעזרו לו בלחימה נגד ישראל. מאחר שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, יש להוסיף תיקון זה לחוק. ביולי השנה הואשם תושב גבעולים שבדרום בהעברת דבק אפוקסי לרצועה, מוצר שיכול לשמש לייצור רקטות ומטעני חבלה. במרס השנה דווח על מספר אנשים שהעבירו ברזלים לרצועת עזה, כאשר הם יודעים שברזלים אלו מגיעים לחמאס. מקרים אלו הם דוגמאות לאנשים שתאוות הבצע והכסף שלהם, גדולה יותר מהדאגה למדינה בה הם חיים. מאחר שהכסף הוא הדבר הכי חשוב להם, יש להטיל עליהם – לצד המאסרים – קנסות של מיליוני שקלים, וכך להרתיע עבריינים-בכוח אחרים.

השבוע אושר בקריאה טרומית החוק, לפיו ניתן יהיה להטיל עונש מאסר על קטין שהורשע בעבירת טרור אפילו אם הוא מתחת לגיל 14 ומעל לגיל 12: בשנתיים אלו יוחזק הילד במעון סגור, ולאחר מכן יועבר לכלא נוער. מדובר בצעד משמעותי, אליו יש להוסיף עוד היבט. בגיל ההתבגרות, המוח עובר תהליכי התפתחות והבשלה, שבסופם המוח מתגבש ומתייצב. זהו גם הזמן המתאים להשפיע על אותם צעירים. אם לא ישנו את דפוסי ההתנהגות שלהם בזמן מאסרם, אותם צעירים עתידים להפוך למחבלים ולמנהיגי ארגוני טרור. בזמן מאסרם צריך לפעול כדי להניע אותם להתנתק מהאידיאולוגיה הרצחנית שבעקבותיה נכנסו לכלא.

מחלקת המדינה האמריקנית פרסמה השבוע אזהרת מסע לכל העולם. לדבריה, אזהרה זו נובעת מהתכנון של ארגוני הטרור דאעש, אל-קאעידה, בוקו חראם ואחרים להוציא לפועל פיגועים במספר רב של אזורים. באזהרה נקראים אזרחי ארה"ב להיות ערניים במקומות ציבוריים ולהימנע ממקומות הומי אדם. ארה"ב מוציאה אזהרות מסע כמעט מדי יום, והרושם הוא שמדובר בכסת"ח – כדי שלא יתבעו את הממשל אם מישהו ייפגע. אבל במקרה זה יש להודות שארה"ב צודקת. באמת לא ניתן לדעת איפה יהיה הפיגוע הבא, ולכן כל מקום בעולם הוא יעד. עם זאת, הדבר מצביע שוב על הלחץ והטירוף של ארה"ב, כאשר פיגוע משמעותי אחד, מכניס אותה לפאניקה ומביא להוצאת אזהרת מסע לכל העולם. באזהרת מסע נכתב שהיא תפוג ב-24 בפברואר 2016. הבעיה היא שבבית הלבן יושב כעת אדם שלא שש להילחם בכל הכוח בדאעש ובארגוני טרור אחרים. האי-לחימה הזאת תאפשר לארגוני טרור להמשיך לפעול באין מפריע ולהוציא לפועל פיגועים, דבר שיגרום לכך שהחשש האמריקני לנוע בעולם לא ייעלם בקרוב.

השלטון הסורי ריתק גורמי מודיעין בעולם, ובעיקר את ישראל. לאחר מותו של חאפז אסד בשנת 2000 ועלייתו לשלטון של בנו בשאר אסד, חשבו שהשליט שספג תרבות מערבית יביא לשינוי במדינה, דבר שאכן קרה - אבל לזמן קצר. בחמש השנים האחרונות מתמודד אסד-הבן עם האתגר המשמעותי ביותר של שלטונו, כאשר הוא מנסה להמשיך ולהחזיק בסוריה תוך לחימה נגד גורמי ג'יהאד, אופוזיציה ובעלי בריתם. גורם מדיני שבקיא בנושא הסורי אמר השבוע, שאסד מוכיח עמידות נפשית ופיזית שאיש לא ציפה לה. לכך יש להוסיף שביקורו של אסד ברוסיה בחודש שעבר, היה הפעם הראשונה שהמנהיג הסורי יצא מהמדינה מאז פרוץ מלחמת האזרחים. לדעת אותו גורם מדיני, אסד לעולם לא יוותר על דמשק וסביבתה מאחר שמדובר בעניין של יוקרה. בעניין הרוסי, גורמים ישראלים טוענים שלא תהיה התקדמות רוסית בשטח, ללא הגעה להסדרים מול הכוחות הלוחמים. אותם גורמים מעריכים שסוריה לא תהיה אפגניסטן חלק ב' עבור רוסיה, בשל השוני במשטרים והדבקות הרוסית במטרה.

השבוע פורסמה ידיעה בדבר השתתפותן של חיילות ממשטרה צבאית בטקס הפרשת חלה בכפר חב"ד. ידיעה כזאת לא הייתה מתפרסמת אילולא זעמה של אימא של אחת החיילות, שטענה לכפייה דתית. דובר צה"ל מסר שמדובר היה בפעילות רשות, וכי במהלך הסיור אחת החיילות סירבה להשתתף באחת הפעילויות והיא אכן לא השתתפה. התגובה הזאת של האימא היא סתם שנאה וקנאות. במהלך השירות הצבאי, חובה על כל חייל וחיילת לבקר לפחות פעם אחת ביד-ושם ובכותל. האם מבחינת האימא מדובר בכפייה דתית? אם מישהו לא היה רוצה ללכת ליד-ושם, סביר להניח שהוא אשר היה סופג את הביקורת (המוצדקת), כי מדובר בהיסטוריה של העם היהודי. גם הכותל קשור להיסטוריה של העם היהודי, ששב למקומות הקדושים לו לאחר אלפיים שנות גלות. מעבר לכך, ישנן יחידות צבאיות שההשבעות שלהן נערכות בכותל. אפשר להסתכל על זה שלא בראייה הדתית, אלא ההיסטורית. מדובר בטקס דתי היסטורי של עם שלאורך אלפיים שנות גלותו נרדף, נשחט ונרצח בשל אותה דת ששמר עליה באדיקות. חשיבותה של הדת בחיינו וזכירתה מתקשרות למילותיו של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".