הלובי הישראלי בארצות-הברית מועד לפורענות. מיום ליום הוא הולך ונשחק יותר ויותר. שחיקתו היא תולדת העובדה שהיהודים האמריקנים רואים את עצמם קודם כל כאמריקנים לכל דבר ורק במשנה-תוקף כיהודים. למרבית הצרה חל הכלל הזה גם על מי שנחשבים לנאמני-ישראל מובהקים.
כתוצאה מן המצב האומלל שנוצר, הולכת ומצטמקת גם הפילנתרופיה היהודית - זו שבעבר תמכה בישראל ביד נדיבה, והנוטה כיום להעדיף את הענקת מענקיה ותרומותיה דווקא לגופים ומוסדות אמריקניים כלליים על פני הענקתם לגופים ומוסדות ישראלים.
להתרחקות המצערת הזאת מהלובי הישראלי תורמת, כמובן, ההתבוללות הניכרת והבולטת בקרב היהדות האמריקנית של היום. אלא שגם בקרב 600 אלף הישראלים לשעבר, המתגוררים כיום בארצו של הדוד סם, יש רבים ההולכים ומאבדים את זיקתם למולדתם, והמעדיפים את סיר הבשר המקומי, עם השפע וטובות ההנאה המזומנים להם באמריקה, על פני הסרח הישראלי.
רשת-גישור
העיתונאי
גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק, רואה בדאגה עמוקה את הנתק הזה ותובע מהחלונות הגבוהים בישראל לעשות מעשה מתוחכם שכנגד, על-ידי בניית רשת-גישור מיידית לאותו ציבור ישראלי המתגורר בארה"ב, בטרם ילך כליל לאיבוד.
נוכח הדעיכה ההולכת וגוברת של השדולה היהודית והישראלית בארה"ב, קורא גד נחשון למדינת ישראל להקים בדחיפות "לשכת-קשר מולדת", שתופעל בחסותו של משרד החוץ הישראלי, ושתפקידה יהיה לאתר את כל הישראלים-לשעבר המצויים כיום בארה"ב - ביניהם מספר רב של סטודנטים ומשתלמים. לשכת הקשר אמורה להשקיע מאמצים ניכרים ביצירת קשר קבוע עימם ובהגברת הזהות הישראלית שלהם, תוך ניהולו של מסע-הסברה אינטנסיבי, שנועד בסופו של דבר להשפיע עליהם לחזור לישראל ולתרום לה בכך את תרומתם.
בד בבד קורא גד נחשון למדינת ישראל לקחת דוגמה מעשרות מדינות אחרות שלא נרתעו מהקמתן של לשכות-קשר דומות בארה"ב, ושראו בסופו של דבר ברכה רבה בעמלן, כאשר אזרחיהן אכן חזרו למדינותיהם, בתום תקופת השתלמותם בארה"ב.
