ב-28 לאוקטובר 2015 הציג קארי את חזונו המזרח תיכוני המבוסס על ההנחה שהרצון לדו-קיום בשלום יגבר על המורכבות, חוסר-ודאות, אלימות, היעדר סובלנות ואנטי-מערביות בני 1,400 שנים: "תארו לעצמכם עתיד של אנשים מהנילוס עד המפרץ הפרסי הנהנים מחופש תנועה ועיסוק, צעירים הזוכים לחינוך מעולה, ותיירים המבקרים באזור ללא מורא..." בנאום מכונן שנשא
ב-7 לדצמבר 2013 אמר: "תארו לעצמכם מה יתרום פתרון שתי המדינות לישראל, לפלשתין, לירדן ולאזור כולו, למסחר, תיירות, טכנולוגיה ולנוער הישראלי והפלשתיני...". בתגובה להתנהלות קארי כתב אמיר טאהרי, בעל הטור המוביל ביומון הסעודי, "אשארק אל-אווסאט", המבטא את עמדת השלטון הסעודי: "מזכיר המדינה קארי מציג משאת-נפש פיוטית... יוזם מחקרי שוק כאשר האזור עולה באש... כבאי המנסה ללא-הצלחה לכבות את האש... כישלון רב היקף... מתגאה בהסכם המאפשר לאייתולות להשיג יכולת גרעינית תוך שנה..."
את השקפת העולם של קארי יש לשפוט לפי תקדימים. ב-1993 ראה בערפאת את מבשר השלום למרות המציאות: 40 שנות טרור ערפאתי נגד יהודים וערבים. ב-1997 פרסם קארי ספר, "
המלחמה החדשה", ובו שיבח את "מעבר ערפאת מפשע למדינאות", למרות המציאות המתעדת את מעבר ערפאת מטרור אזורי לאב-טיפוס של טרור בינלאומי אנטי-אמריקני.
פער היסטורי
ב-2015 רואה קארי במחמוד עבאס את מבשר השלום למרות המציאות: 70 שנות טרור של מחמוד עבאס נגד יהודים וערבים, והקמת תשתית חינוך לשנאה בגני ילדים, בבתי ספר, במסגדים ובתקשורת, שהפכה לקו-יצור של טרוריסטים.
ב-6 לאוקטובר 2014 טען קארי שהעניין הפלשתיני הוא, לכאורה, בבת-עיני הערבים ומוקד המזה"ת, הטרור האיסלאמי והסכסוך הערבי-ישראלי: "בכל שיחותי עם מנהיגי ערב, על הצורך להילחם בדאעש, הם העלו את החובה להסדיר את הנושא פלשתיני, המהווה מוקד לזעם ברחוב הערבי ולגיוס צעירים [לגופי טרור]. קארי מתעלם
מהפער ההיסטורי בין המלל והמעש הערביים, המרעיפים על הפלשתינים הבטחות אך לא משאבים. בניגוד לתפישת העולם של קארי, העניין הפלשתיני היה תמיד נושא משני במזה"ת, כפי שמוכיח הצונאמי הערבי שאינו קשור כלל לעניין הפלשתיני. כמו-כן, מדינות ערב אינן נלחמות עבור הפלשתינים, אלא - מדי פעם - נלחמות בפלשתינים הנתפסים כגורם טרוריסטי וחתרני.
עד 2011 נמנה קארי על מיעוט קטן בסנאט שראה בחאפז ו
בשאר אסד מנהיגים אמינים, נדיבים ומונחי-שלום, וקרא לנסיגת ישראל מרמת הגולן. ב-2011 קידם קארי את הצונאמי הערבי כאילו היה אביב, מרד הצעירים, מהפיכת "פייסבוק" ושלב מעבר לדמוקרטיה. הוא תמך בחיסול קדאפי - למרות שזה מסר לארה"ב את תשתיתו הגרעינית - ובכך הפך את לוב לזירת הטרור הגדולה במזרח התיכון.
ב-2015 ממחזר קארי יוזמות כושלות לפתרון העניין הפלשתיני, המתעלמות מההקשר המזרח תיכוני ומתמקדות בתיווך ולא במו"מ ישיר, למרות ששתי יוזמות השלום המוצלחות (עם מצרים וירדן) באו כתוצאה ממו"מ ישיר. מעורבות קארי, המדגישה "סימטריה מוסרית" בלתי מוסרית, מקצינה עמדות ואלימות פלשתינים, ומעניקה לגיטימציה לחינוך לשנאה, למרות שעקירתו היא תנאי בל-יעבור לרגיעה וקידום השלום.
