1. מחוות לסכינאות. מכתב שעליו חתמו לפני ימים אחדים 59 ראשי מועצות ביו"ש, מבטא בתמציתיות את סיפור הפיכתו של
בנימין נתניהו ללורד בלפור של הפלשתינים. "בשנתיים האחרונות", כתבו לנתניהו ב-25 בנובמבר, "הוקפאה על-פי מדיניותך ההתיישבות ביו"ש לחלוטין. המציאות מחפירה. הופסקו השיווקים ונעצרו כל ההחלטות התיכנוניות. ואם לא די בכך: ההקפאה הינה חד-צדדית רק כלפי האוכלוסייה היהודית. הבנייה הערבית המסיבית ביו"ש ופריצת דרכים ע"י הערבים במגמה מוצהרת להצר צעדיה של ההתיישבות בתחומי הביטחון, החקלאות והבניה". ממש מצע מרצ על רגל אחת. בלפור לפלשתינים.
עוד בטרם יבשה הדיו על מחאה זו, נודעה התוכנית האווילית שהגה נתניהו, לייצר מחוות חדשות לסכינאות הפלשתינית: העברת 40,000 דונם לרש"פ, בתוספת נשק ותחמושת וכלי רכב ממוגנים, ואולי גם לשקול שחרור מחבלים. קשה להאמין שהאיש שחונך על הדר בית"רי, ז'בוטינסקאי, מעז להציע נוסחה משפילה של 'שטחים תמורת שקט', שמשמעותה האמיתית – שטחים תמורת לא כלום. אפילו פרס לא ירד כל כך נמוך. הוא לפחות דיבר על 'שטחים תמורת שלום'. היום הנוסחה צנחה לגובה הדשא: תנו קצת שקט, קבלו רבבות דונמים.
וכך מתברר שנתניהו, האיש שהמציא את ההקפאה, אבל מקיף עצמו בכיפות סרוגות אולי כדי לטהר את עצמו בק"ן טעמים, ממשיך לשטות במחנה הלאומי, ולהתקרב למעמד הבלפור של הפלשתינים. הוא עשה זאת עוד לפני הבחירות האחרונות, כשהצליח לגייס ראשי מועצות חשובים ביו"ש – יוסי דגן ממועצה אזורית שומרון, אבי רואה ראש מועצת מטה בנימין, דוידי פרל ראש מועצת גוש-עציון, שי אלון ראש מועצת בית אל – שילחצו על הציבור להצביע למענו, והמשיך לתעתע במצביעי הימין בבחירות עצמן, על-מנת להשתמש בקולם להקפאת הבנייה ולחלוקת מתנות חינם לערבים.
לזכותו של נתניהו ייאמר, כי הוא לפחות נחון במידת הכרת הטוב. יומיים לאחר הבחירות הוא פירסם בעיתוני המגזר הדתי לאומי את המודעה הבאה: "תודה למצביעי הציונות הדתית! ברגע המבחן גיליתם אחריות לאומית ועמדתם לצידי. נעמוד מאוחדים בשמירה על אחדות ירושלים, ההתיישבות ומורשת ישראל. יישר כוח!", וסילסל חתימתו בשולי המודעה (20.3.15).
מה נותר מכל התחייבות ה"נעמוד מאוחדים"? רק דיבורים: אפס אחדות ירושלים (נסו לעבור דרך שער שכם או להגיע למערת שמעון הצדיק, ותבינו מה זה לחטוף סכין, אבן או בקבוק תבערה); אפס בנייה בהתיישבות ובירושלים; והעברת ענייני המורשת למפלגה חרדית, תוך הדרת הציונות הדתית ממשרד הדתות, מהרבנות הראשית, מבתי הדין, ממערכת החינוך הצה"לית, ועוד.
לכל זה נוספה הודאתו של נתניהו עצמו, בהופעתו בקונגרס הציוני (20.10.15), על התקרבותו למעמד הבלפור של הפלשתינים: "במהלך כהונתי, בנינו בהתנחלויות הרבה פחות מאשר במהלך כהונתם של אולמרט, שרון וברק. בכהונה הראשונה שלי בנינו בממוצע 3,000 יחידות בשנה ביו"ש. ברק בנה 5,000 יחידות, שרון בנה 1,900 יחידות ואולמרט בנה 1,700 בממוצע בשנה. בכהונות האחרונות ירדה הבנייה ל-1,500 יח"ד בשנה בממוצע. אלה העובדות ואלה המספרים המדויקים. אין עלייה בבנייה בהתנחלויות, אלא ירידה".
לגזירות 'הספר הלבן' של נתניהו, שמקפיאות את השטח בשנים האחרונות, נוספה היוזמה האווילית להענקת פרס חינם לסכינאות. לתשומת לבם של אנשי ההתיישבות הדגנ'ים והפרל'ים וחבריהם, שנרתמו במערכת הבחירות לעגלתו של נתניהו. כדאי שתשאלו את 59 ראשי המועצות.
2. פול גז. עם כל הביקורת על התנהלותו 'הבלפוּרית' של נתניהו, מגיע לו צל"ש באשר להתנהלותו בנושא מתווה הגז. יותר ויותר מתברר שמלחמות השמאל להותרת הגז בקרקע הים, אינן לטובת הציבור.
המלחמות הכל כך שקופות הללו, הניעו את אושיית השמאל
עירית לינור, לכתוב על קיר הפייסבוק שלה: "עוד הפגנה נגד שוד הגז יוצאת לדרך, בהשתתפות אירגונים ירוקים (כמעט כולם במימון הקרן החדשה וכספי מדינות זרות), יחד עם אקטיביסטים שמאלנים וסוציאליסטים, שלא הצליחו להחליף את השלטון, למרות שיצאו לרחובות בהמוניהם עם כל השלטים הנכונים, למרות שגרו באוהל בשדרות רוטשילד, למרות שהצביעו רק לא ביבי.
"...מדברים על קשרי הון-שלטון... אסור לשכוח שהאינטרס הלאומי הוא לדבר גם על קשרי הון-אופוזיציה. אז הנה הדיבור שלי על קשרי הון-אופוזיציה: מעבר לכתף של המפגינים רואים - בתמיכה מוראלית בעיקר, אבל גם כספית - את
הקרן החדשה לישראל, שהיא סוכן זר ועויין למדינה, ושרוב הגופים שהיא מממנת נועדו לקנות למיליונרים אמריקנים ישראל חדשה לגמרי, כזאת שאף אחד מאיתנו, לא ימין ולא שמאל ולא מרכז, הצביע עבורה בבחירות הדמוקרטיות שנהוגות כאן. גם אם היה מתברר לי שכל מיתווה הגז הוא קנוניה מושחתת שנועדה לתת לתשובה בחינם את כל מאגרי הגז של ישראל, הייתי מעדיפה את השחיתות של תשובה, על פני הצדק של הקרן החדשה".
3. ינון מגל. לפני הכל צריך לומר, שיש להסתייג מהתנהגותו בעידן של טרום היותו ח"כ בבית היהודי. גם אם אז הוא שקע עד קצה אוזניו בבועה התל אביבית, ובסטנדרטים המקובלים שלה. ואחרי ההסתייגות יש להודות: פרישתו האבירית הפגינה, כי הוא מקבל על עצמו סטנדרטים מחמירים, הראויים לסיעה דתית.
ועם זאת, צריך להיות ברור, שפרישתו מהווה מכה קשה לבית היהודי. בניגוד לדעות המתחסדים, אבירי השמן הזית הזך, הסבורים שהפוליטיקה היא מסדר הטהרנים, אסור לשכוח שכל השמנים כשרים לנר חנוכה. ביטא זאת היטב בשיחה עימי פעיל בכיר מאוד בליכוד: "אין לבית היהודי מושג, איזה נזק נגרם לו. עם מגל היה
הבית היהודי סוחף אפילו 17 מנדטים". לידיעת המצקצקים.
מה שבטוח, עם 17 מנדטים, גזירת ההקפאה ויוזמות מופרכות מסוג שטחים תמורת שקט, לא היו באות לעולם.
