בינואר 2013 נרשמה על-פי המועצה הלאומית לשלום הילד עלייה של 11% במספר הילדים הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. המצב הגיע ל-45,0000 ילדים (17% מכלל הילדים עד גיל 17) המוגדרים כילדים בסיכון. מדובר בבני נוער הנוקטים בהתנהגויות סיכון, בעלי הישגים נמוכים בלימודים, עם בעיות רגשיות או חברתיות, הנמצאים בסיכון לפגיעה גופנית (מאחרים או מעצמם), או חיים בסביבה משפחתית מאיימת ולא תומכת.
ברצוני להעלות סוגיה העוסקת באותם ילדים אשר חיים בסביבה משפחתית לא תומכת ואף לפעמים מאיימת ומזיקה.
בעבר היה מקובל להוציא ילדים רבים הסובלים בביתם למסגרת חוץ ביתית. עם חלוף השנים מחקרים רבים הוכיחו שברוב המקרים ילד גדל בצורה המיטבית ביותר במשפחתו הביולוגית, על-אף הקשיים. בעקבות מסקנה זאת מנסים שירותי הרווחה לצמצם את מספר הילדים היוצאים למסגרות חוץ ביתיות. בד"כ ינסו להשאיר את הילד בביתו ולהוציאו למס' שעות ביום למועדונית או לחונכות אישית. אך לצערנו ישנם מקרים קשים במיוחד, בהם הניסיונות הרבים בשיקום המשפחה ובהכוונת ההורים לטיפול ראוי בילד כשלו. הבנה זו שהילד חווה בביתו הרס עצום מחייבת הוצאת הילד מביתו, לפחות לתקופת זמן.
ההחלטות באשר להשמת ילדים במסגרות חוץ-ביתיות הן החלטות מורכבות, ויש להן משמעויות הרות גורל הן לילד והן למשפחתו (דולב, בנבנישתי וטימר, 2001). משום כך, מן הראוי לבחון את כלל מערכת ההשמה החוץ-ביתית באופן ביקורתי ומתמשך.
רקע קשה
לצערנו הרב, על-אף הרצון הטוב בשיקום ובליווי הילדים במסגרות החוץ הביתיות לעיתים נעשית הפעולה ההפוכה.
נתמקד כרגע בפנימיות. הפנימיות הן סוג אחד של מסגרת חוץ ביתית. בפנימיות נמצאים בד"כ מס' רב של ילדים המלווים בהדרכת אנשי צוות - עו"ס, מדריכים וזוגות נשואים. יש כמה בעיות בפנימיות שעלולות להזיק לילד אשר חווה מספיק קושי בחייו.
הבעיה הראשונה היא החשיפה למספר רב של ילדים אשר התנהגותם הושפעה מאוד ממה שעברו בחייהם. רוב הילדים מגיעים מרקע קשה ולעיתים מחקים את מה שלמדו בסביבתם הקודמת - סמים, אלכוהול ועוד. הילד שמגיע לפנימייה עלול ללמוד מהתנהגותם ולהוסיף למצבו הקשה גם ככה עוד כמה בעיות.
בעיה נוספת היא תחלופת הצוות בפנימיות. זוגות נשואים שמגיעים לעבוד בפנימיות בד"כ עוזבים אחרי כמה שנים בודדות כיוון שזו עבודה אינטנסיבית מאוד שלפעמים מקשה על התנהלותם עם משפחתם הפרטית. הילד המגיע לפנימייה מחפש דמויות עליהן יוכל להישען. כל התפיסה שלו על מהי משפחה מעוותת והוא ממש משווע לדמויות יציבות מהן יוכל ללמוד. כשהילד לא יכול להיות בטוח שהמדריכים שלו בפנימייה ישארו לתמיד קשה לו מאוד להיפתח אליהם, להקשיב להדרכותיהם וללמוד מהם.
תהליך רציני
בעיה נוספת היא שרוב הפנימיות הן מאוד גדולות, עם המון ילדים, ולילד קשה להרגיש בבית כשהוא יודע שיש עוד בערך 100 ילדים חוץ ממנו. כמו-כן, קשה לצוות הפנימייה לתת יחס אישי ולעשות תהליך רציני ואמיתי עם כל ילד כשהם צריכים לדאוג במקביל לילדים רבים.
בתור חברה השואפת לעזרה הדדית ואכפתיות עלינו לחשוב על פתרונות לבעיות אלו.
פתרון אפשרי יכול להיות בהקמת מודל של משפחתונים קטנים, עם מס' מצומצם של ילדים, בהם הזוג הנשוי יגור ליד הפנימיה ולא בתוכה ואילו בתוך הפנימיה יהיו בנות שירות/מדריכים בשכר. הזוג הנשוי יוכלו לשלב בין הזמנים בהם הם רק עם משפחתם הביולוגית לבין זמנים שילדי הפנימייה וילדיהם הביולוגיים ביחד. דבר זה יאפשר להם את הפניות ללוות לאורך שנים את ילדי הפנימייה באופן אישי ועמוק ולרכוש את אמון הילדים.
מודל כזה של פנימיות דורש הקצאת משאבים כלכליים ואנושיים רבים, אך נראה שהוא הכרחי. אם ברצוננו לעזור באמת לאותם ילדים ולהוציאם ממצב הסיכון הקשה אליו נקלעו חובה עלינו להשקיע לשם כך מאמצים ומשאבים רבים.
