א. בררני
אני נדרש שוב לפרשת טיוטות מגילת העצמאות, שבית המשפט המחוזי בירושלים מנע בינתיים את מכירתן הפומבית - בעקבות דברים, שכתב לי ש', ידידי.
מלכתחילה תמהנו שנינו איך הפקירה המדינה את המסמכים הללו, והשאירה אותם בידיים פרטיות - למרות שכבר לפני כמה שנים פורסם היותן בארכיון הפרטי של משפחת בעהם, יורשיו של עו"ד מרדכי בֶעהם, שחיבר אותן לבקשת פנחס רוזן, שר המשפטים הראשון, ומינהלת העם, ממש לפני הקמת המדינה.
המדינה לא רק שמיתממת, אלא שאכיפתה בררנית למדי. בעקבות החדשות, הסתערה על משפחת בעהם בעוד אלפי מסמכים רשמיים נמצאים בידי אנשים פרטיים, שהפקיעו אותם לצורכיהם. למשל, יורשי
אריאל שרון, המחזיקים במסמכים בעלי חשיבות היסטורית (ולא רק אנקדוטלית, כמו טיוטות מגילת העצמאות) מתקופת שירותו. והם אינם יחידים בדורם.
והוסיף ש': "במקרה עו"ד בעהם לא ברור לי למי שייכת הטיוטה... הוא לא היה עובד מדינה וגם לא קיבל תשלום על עבודתו. מדובר, ככל הנראה, ברישום פרטי לחלוטין".
ב. אָשיה
בשולי החדשות נמסר, כי ראש הממשלה נתניהו נפרד מאורי לוברני לרגל פרישתו משירות המדינה. לוברני היה ראוי לפרידה הרבה יותר מרשימה.
לוברני, בן 90, מאבות מערכת הביטחון והמודיעין ואיש של שליחויות חשאיות, היה פעיל בענייני ביטחון מנעוריו בחיפה. היה שותף-סוד להרבה מהלכים כמזכיר שר החוץ
משה שרת, כיועץ לענייני ערבים לראש הממשלה וכמנהל לשכת ראש הממשלה
דוד בן-גוריון. בשנות השישים היה שגרירנו בכמה מדינות אפריקניות ואחר כך באירן.
בשנים 2000-1983 תיאם את הפעולות בלבנון. לאחר מכן שימש יועץ לשר הביטחון, ובשנת 2010 - יועץ לשר לנושאים אסטרטגיים.
ג. הראשון
במלחמת העולם הראשונה פיקד לפטננט-קולונל ג'ון הנרי פטרסון על מפקד גדוד נהגי הפרדות ואחר כך על גדוד קלעי המלך 38, שהיה הראשון בשלושת גדודים העבריים, שלחמו במסגרת הצבא הבריטי.
לפני שנה הועלה אפרו, ונטמן במושב אביחיל בשרון, שנוסד על-ידי יוצאי הגדודים העבריים. מכון ז'בוטינסקי יזם לקבוע את היום הזה, ארבעה בדצמבר, כ"יום פטרסון" - כי ראוי האיש להוקרה ושיכירו את פועלו. ליוזמה הצטרפו המועצה לשימור אתרים, בית הגדודים באביחיל (המנציח את הגדודים העבריים) ויחידת המוזאונים במשרד הביטחון.
פטרסון מונה בשנת 1915 לפקד על גדוד נהגי הפרדות, שהקימו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, שהפך לסגנו. באמצע אפריל 1915 הפליג הגדוד לחזית גליפולי, שבה ניהלו הבריטים מערכה אבודה נגד הצבא הטורקי. שם גילו חיילי הגדוד תעוזה ודבקות במשימתם, שהרשימה את עמיתיהם לנשק, וזכתה להערכתם.
לאחר פינוי הכוחות הבריטיים מגליפולי ופירוק הגדוד, סייע פטרסון לז'בוטינסקי במאבקו להקמת גדוד לוחם עברי. כעבור יותר משנה, הוקם גדוד קלעי המלך 38, ופטרסון מונה ביולי 1917 למפקדו. ביוני 1918, ממש בשלהי המלחמה, הספיק הגדוד להשתתף במערכה לשחרור ארץ-ישראל מעול הטורקים. גדוד 38 פעל עם הכוחות הבריטיים בצפון ארץ-ישראל ובעבר-הירדן.
כידוע, הוקמו עוד שני גדודים עבריים - קלעי המלך 39 וקלעי המלך 40 - אך תום מלחמת העולם הקדים את כניסתם לחזית. גדוד נוסף, "הראשון ליהודה", פורק על-ידי הבריטים לאחר מעורבותו בהגנה על יהודים במאורעות 1921.
פטרסון השתחרר מהצבא הבריטי בשנת 1920. כנראה, שילם בקידומו על תמיכתו הנלהבת בחייליו. הוא הפך לתומך בציונות ולידיד אישי של ז'בוטינסקי.
קולונל פטרסון נפטר ביוני 1947 בארצות-הברית, תוך שהוא מביע משאלה להיקבר בארץ-ישראל. משאלתו הוגשמה, כאמור, בשנה שעברה.
עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, בירך בטקס ההכרזה במכון ז'בוטינסקי על שיתוף הפעולה בין כל הגורמים: "זה מכפיל-כוח בקידום הרעיון הציוני, שבחלוף השנים רק מתגבר. קשר שיש לחזק ולחשוף, המתחבר לנס הציוני".
לדברי צביקה עדן, מנהל יחידת המוזאונים במשרד הביטחון, בהקמת גדוד נהגי הפרדות של ציון לפני מאה שנה במצרים הונח היסוד להקמת ארגוני המגן העבריים והקמת החטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה") במלחמת העולם השנייה; ובהמשך הקמת צבא הגנה לישראל (צה"ל). "מייסדיו של גדוד נהגי הפרדות של ציון, זאב ז'בוטינסקי, שהיה איש החזון, ויוסף טרומפלדור, יוצא צבא הצאר הרוסי ובעל ניסיון קרבי במלחמת רוסיה-יפן, כעשר שנים מוקדם יותר, הביאו לדחיפת הרעיון וליישומו במסגרת הצבא הבריטי".
יחזקאל סיבק - תושב אביחיל, שרעייתו ד"ר גלית סיבק לבית גולן, היא נכדתו של יעקב (יאשה) גולדין, קצין בגדוד נהגי הפרדות - אמר, כי הבאת אפרם של פטרסון ושל רעייתו לקבורה במושב אביחיל היא מבחינתו מילוי חוב של כבוד כלפי קולונל פטרסון ופועלו. הוא הזכיר כי "את הטקס ליווה משמר משולב של תנועת בני המושבים, יחד עם נוער בית"ר העומדים שכם אל שכם, ממש כמו הגדודאים בזמנם".
רחל סילקו, מנהלת מוזאון בית הגדודים באביחיל, סיפרה בטקס ההכרזה על הקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. היטיב, לדבריה, לסכם את חלקו של גדוד נהגי הפרדות גנרל סר איאן המילטון, המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי בגליפולי, בראיון ל
עיתון היהודי דער טאג בניו-יורק: "נלחמת תחת פיקודי יחידה יהודית טהורה. ככל הידוע לי, זו הפעם הראשונה בעידן הנוצרי שקרה כדבר הזה ... החיילים האלה הוכרו רשמית כ-Zion Mule Corp, והקצינים וכל החיילים גילו אומץ רב בהביאם מים, אספקה ותחמושת, תחת אש כבדה, לקווים הלוחמים. אחד החיילים [טוראי מיכאל גרושקובסקי] הומלץ על-ידי וקיבל בשל אומץ לב אות הצטיינות [DCM] מהמלך".
סילקו אמרה, כי "הגדודים העבריים עיצבו היסטוריה ציונית משמעותית, כל אחד בדרכו. אך סיפורם של השניים הראשונים בפיקודו של פטרסון נשאר ייחודי!" הבריטים לא הכירו לו תודה. אולם פטרסון מצדו נשאר ידידו של העם היהודי והציונות. לפיכך, "ההכרזה על 'יום פטרסון' היא לבד מערכה ההיסטורי-חינוכי, גם משום הכרת טובה למפקד הראשון של הצבאיות העברית המתחדשת".
ד. חוזרים לסמל הישן
במלאת 55 שנה ליחידתם, ישובו לוחמי קבוצה 5 של הכוחות למבצעים מיוחדים האמריקניים בקרוב לענוד את סמל הכומתה הישן של הכוחות המיוחדים בעידן מלחמת ויטנאם - שלושה פסים אדומים (לזכר שתי הקבוצות למבצעים מיוחדים, שקדמו לה) על-רקע צהוב, שמזכיר את דגל ויטנאם הדרומית.
בשנות השמונים אימצה קבוצה 5 סמל שחור לכומתתה - כנראה, כדי להתנער ממורשת ויטנאם.
ה. טובעים
בעוד שבפאריס קשקשו את עצמם לדעת מנהיגי העולם בפטפטת אודות שמירת הסביבה, וניצלו את ההזדמנויות להצטלם יחד ולהסתודד לחוד, גואה האוקיינוס השקט בכשני מטרים, ומציף חלקים גדולים של איי מארשל. לשבעים אלף התושבים במדינת האיים - עניים מרודים, שנאבקים יום-יום בגאות, המאיימת על בתיהם, על נחלותיהם ועל פרנסתם - אין כל חלופה, אלא מאבק מתמיד נגד האוקיינוס, שסופו, כנראה, הצפה.
אני חי כאילו מתחת למים, אמר אחד התושבים.
וזו אינה בעיה של איי מארשל בלבד, אלא של כל המדינות לחופי האוקיינוס השקט - כמו בנגלאדש, שכחמישית ממנה צפויה להיות מוצפת עד שנת 2050. כ-18 מיליון תושבים בבנגלאדש יהפכו כתוצאה מכך לפליטים.
באיי מארשל האסון קורה כעת, ואין לתושביה זמן לחכות עד שמנהיגי העולם יתעשתו, ויכינו פעולה מתואמת להצלת כדור-הארץ. האוקיינוס מאיים ללחך את מדינתם כבר כעת, והוא גואה בהתמדה עקב שינויים במשטר הרוחות בדרום האוקיינוס השקט.
מדענים סבורים, כי עד תום המאה, יגאו פני האוקיינוסים בעולם עד כדי 1.20 מטר. זה אינו נותן כל סיכוי לאיי מארשל - קבוצה של כאלף איים בדרום האוקיינוס השקט, המורכבת מ-29 קבוצות איים (אטולים), שגובהם פחות משני מטר מעל הים.
הגלים מחזירים לאיי מארשל את הביוב, שהוזרם לים, וגורמים מחלות. כמו-כן, ממליחים את בארות המים, ממיתים עצים, וחוסמים את דרכי התעבורה ואת מסלול התעופה היחיד לאיים.
האסון האקולוגי באיי מארשל נוגע ישירות לארצות-הברית, כיוון שמשנות החמישים השתמשה בכמה מהאטולים באיי מארשל לנסות 67 פצצות אטום; ומאז שקיבלו האיים עצמאות היא מממנת אותם מחד-גיסא ומאפשרת לתושבי איי מארשל (ובעיקר, לתושבים, שפונו מאיי ביקיני, שבהם נוסו פצצות האטום) להגר אליה בהמוניהם מאידך-גיסא.
לאיי מארשל יש חשיבות ביטחונית לארצות-הברית. באטול קוואז'אליין, הגדול באטולים באיים, נמצא מטווח הניסויים הבליסטיים רונאלד ריגן, שחכר הפנטגון מאיי מארשל עד שנת 2066, ואיישו בכ-1,200 אנשי צבא ואזרחים אמריקניים, שעורכים ניסויים בטילים ובמערכות-נשק חלליות - בנוסף למעקב אחר שיגורים של נאס"א. כ-900 מתושבי האיים מתפרנסים משירותים לבסיס, שתקציבו השנתי כ-180 מיליוני דולר.
מטווח רייגן הוצף בשנת 2008, ונגרם לו נזק ממשי והוצאות ניכרות בשיקומו ובהחזרתו לכשירות. כתוצאה מכך נרתמה ארצות-הברית למחקר גאות האוקיינוס השקט.
