לאחר שנים ארוכות של עויינות מבחילה - גם אם הייתה סמויה ומופנמת - ארגנטינה היא עכשיו ידידת-ישראל אמיתית ומוחצנת. הכל בזכות נשיאה החדש, מאוריסיו מאקרי, שדאג להצהיר כי דעתו נחושה להדק את היחסים בין שתי המדינות, לאחר שאלה הידרדרו לשפל המדרגה בתקופת שלטונה של הנשיאה הקודמת, כריסטינה קירשנר.
את הצהרתו הפומבית מימש מאקרי במעשים של ממש. כבר בראשית דרכו כנשיא הוא ביטל את ההסכם הזדוני שיזמה ארגנטינה עם אירן ושלפיו היא פוטרת אותה מכל אחריות שהיא לפיגועי התופת שבוצעו בשנות התשעים של המאה החולפת בבואנוס-איירס בבניין הקהילה היהודית "אמיה" ובשגרירות הישראלית המקומית. הכל, כמובן, בזכות יחסי המסחר החמים שנרקמו משך שנים בין שתי המדינות.
ויתר על כן: עוד קודם לכן קיבל הממשל הארגנטינאי החדש, למורת-רוחה הגדולה של כריסטינה קירשנר, החלטה מפורשת שלא לערער, בשום פנים ואופן, על החלטתו של בית המשפט המקומי לבטל את ההסכם שנחתם בזמנו בין שתי המדינות בהקשר לפיגועי התופת האלה.
שינוי הקו
החלטת ההחדשה של ממשלת-ארגנטינה היא, במפורש, סטירת-לחי מצלצלת ומוצדקת לנשיאה הקודמת, שאינה משלימה גם עכשיו עם החלטת הממשלה החדשה, ואף מודיעה, ברוב חוצפתה, שתעשה כל שלאל-ידה כדי שהערעור אכן יתקבל, כדי למנוע פגיעה ביחסיה הטובים של ארגנטינה עם האירנים, הסובבים בעיקר סביב סחר הנפט.
מאקרי, הנחשב לידיד-ישראל של ממש, כבר הספיק, בעת שהיה מושל בואנוס-איירס לבקר בארץ בשנה החולפת ונפגש אז עם ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, תוך שהבטיח לו לעשות בבוא היום את הכל לשיפור היחסים המעורערים עם ישראל. ואכן, משנבחר עתה לתפקיד רם המעלה בארצו, הוא מממש את דבריו ועושה כל שניתן כדי לבטל את הקו השלילי שהוביל ממשל-קירשנר במשך 12 שנות-קיומו, ושבמהלכן תמך ללא סייג במהלכים שהובילו הפלשתינים בזירה הבינלאומית, תוך טיפוח קשרים אסטרטגיים הדוקים בין בואנוס-אירס לטהרן.
אם לא די בכך, הרי שמאקרי גם דאג לפתוח מחדש את תיק ההתנקשות בתובע הכללי אלברטו ניסמן, שזעזע בשעתו את ארגנטינה על שנסגר, ושהוציא בשל כך מאות-אלפי מוחים לרחובות, עקב החשד הברור שמאחורי ההתנקשות עומדת כריסטינה קירשנר עצמה. ניסמן סירב בשעתו לקבל את הסכם ההבנות של ארגנטינה עם אירן, שתכליתו הייתה טשטוש האמת על פיגועי התופת, כשעל סירובו שילם בחייו.