מנסה לכתוב משהו.
משהו שלא יפגע בו.
רוצה לספר לו מה קורה איתה כעת.
הגיב בהתמדה ראויה לציון, לעיתים בעזות פנים גוברת, לעיתים בהתפלספות מתוחכמת ולעיתים בהערצה גלויה, מחממת לב, תמימה משהו, תומכת ללא עוררין, מפרגנת בעוצמתה.
והיא אהבה את זה. את ההעזה לכתוב בחופשיות את שחש, את שחשב, את ששיריה עשו לו, למוחו ולרגשותיו.
הבינה שיש פה מישהו שקורא לא רק מילים ואת מה שביניהן, מישהו שקורא אותה.
ואהבה זאת, והחום שעלה בה כל פעם בקוראה תגובותיו, המשיך לעלות ופשה בה.
ונהנתה והוחמאה.
רצתה לדבר עם האדם שמאחורי המילים.
ובלע רוקו בהתרגשות והופתעה.
האמנם מישהו מגיב כך אליה!?
והתחילו לשוחח ולאחר כל משפט גברה הפתעתה, כיצד זה יכול להיות שמדבר אתה אדם זר לגמרי, שאינו מכירה, אך יודע מה היא חושבת וחדר לאותו מקום השמור אצלה למתי מעט ופילס מבלי משים דרכו בה.
והתחילה לצפות לשיחות הללו, כי הן היו חסרות לה כל-כך. לה, אדם של מילים, של רגשות, של תחושות, מאוויים, עוצמות רוחניות ונפשיות, אדם של רצון לחלוק מה שיש בה עם מישהו שידע במדויק מי היא, הילדה / אישה.
וזה התחיל, זה היה איתו.
ואולי לא ידע ואולי כן, כי רצה בחוויה הזו בדיוק כמוה, אך מהסיבות שלו.
שם לב שמולו ניצבת אישה במלוא רמ"ח איבריה וגידיה, שהיא ישות מלאה ושלמה, ישות הקיימת קודם כל ולפני הכל.
והקשר נוצר.
והבינה אותו ואף ראתה דרך עיניו מה שראה והבינה.
לא הבינה, מדוע גלש והניח לעצמו לגלוש לכל אותן שיחות אינטימיות, נוגעות גוף ונפש.
כך זה נשאר טהור, אמר פעם או פעמיים.
והרהרה לעצמה, מה לא טהור במגע מיני אמיתי שעשיית סקס בהתכתבות או בשיחה, כן?
היא ידעה בדיוק מה היא עושה, כי החליטה להפריד בין עולמה ההוא הקשה, לבין עולמה שלה כאדם, הישות המדהימה הזו היודעת להעריך איכויות כשהיא פוגשת בהן.
ושלח לה פרחים, כן, וירטואליים.
וקרא לה יקירתי ואמר אני אוהב אותך.
וסיפר שהיה לו חסר לדבר איתה.
והיא התאהבה בגבר, לא בחבר טוב, בגבר.
השילוב בין מה שאמר וכתב והמקום אליו הגיע ונגע בה, היו שילוב מנצח.
רצתה להתאהב, בגבר, שיאהב אותה כגבר ויאהב את ישותה, אותה כמכלול וזה יהיה מושלם.
וכל-כך רצתה בזאת, עד כי טעמה זאת, וזה ערב לחיכה.
מאוד.
וחשבה, הינה "לעת זקנה" מצאה חבר מדהים, אדם שיאהב אותה בשל מי שהיא ומתוך כל זאת, תבוא אהבת גבר לאישה, אהבת גוף / נפש / לב.
ומדי פעם צץ מצב רוחו השפוף ואז, חשה שהוא מתרחק ממנה והיה לה חשוב להשיבו.
כתבה לו "רוצה לשחק בך".
והוא נענה וגוון קולו הביע זאת והסביר שידעה למצוא אצלו שתי נישות, היצריות שבו וההיפתחות שלו כלפיה.
זה לא היה קשה, זה היה שם וכל שהייתה צריכה, היה להפעיל זאת. אין צורך ללמוד פסיכולוגיה, זה דבר שהיה קיים בחושיה לזהות את ה"משהו" הזה אצל האדם ממול. עוד כשרון שניחנה בו.
והצליחה.
ושאל אותה אם חשה כמנצחת וחשבה על כך וענתה, לא, זה היה סיפוק, שהצליחה להביא גבר שהתאהבה בו, לחוש אליה כפי שהיא חשה אליו.
ואותו גבר אמר לה מספר פעמים, אני כפסע מלהתאהב בך ונימת קולו אמרה לה שכבר התאהב.
ואז החליט לקחת צעד אחורה בספרו לה שחלק בליבו עדיין נתון לאישה אחרת.
דרך לא ישירה לומר לה בפשטות, "החלטתי להפסיק את המסע שלי אל נקודת האל-חזור".
זה לא הגיע לה.
ודאי היה צריך לדעת שהיא עם כל חושיה החדים ומשושיה, תחוש ותקלוט זאת ותגיב כפי שהגיבה, "והיכן מקומי בכל הקונסטלציה הזו?"
ורק יום קודם לכך עשו אהבה וירטואלית תקשורתית.
אתה מסוגל לאהוב אותי כאדם וזה מחמיא לי, אמרה לו, אני - גם יכולה, אך הכל הוביל אותי לאהבה אחרת שהייתי שמחה לשלב בתוכה גם את הראשונה. איני דומה לכל הנשים שלך שחוו איתך מין והפכו להיות ידידות, הוסיפה. יודע למה? כי לא חוויתי איתך מין וכנראה שלא אחווה.
אז, המשיכה, אין זו סגירת דלת, אף לא חלון, הכל פתוח ואפשרי, אך אהבת גברים שהם חברים, יש לי למכביר, אני רוצה את כל המכלול.
ולא יספה.
