שוק הקמעונאות הישראלי צפוף ומלא תחרות, הרבה רשתות, הרבה מבצעים וריבוי מבצעי מועדון, לבטח אינו מקל על המוכר, הזבן והקופאי בחנות.
מנהלי הרשתות דורשים ללא הרף ממנהלי החנות לעמוד ביעדי המכירות, דורשים שילוט, ניקיון, התעדכנות מתמדת במבצעים, תוסיפו לזה את השכר הלא מתגמל בדרך כלל והתנהגות הלקוח בישראלי וקיבלתם מוכר רווי מתחים אשר נוטה לא אחת "לצאת על הלקוח" ולנסות לחנך אותו, בדרך כלל עם מבט מוכיח בעיניים ובטון נרגז.
לא אחת אנו נתקלים, במוכרים אשר מסרבים למשל להחליף ספר ללקוח "בגלל הפס על העטיפה" - בטח הלקוח קרא את הספר, או במיכל נגרין" נכון זה מוצר ייחודי שלנו, אבל "איפה החשבונית והקבלה" או בלקוחה אשר מבקשת להמיר את הנקודות שקיבלה בסופר פארם על מבצע שיתוף על סופגניות רולדין, דבר אשר נפתר רק לאחר התערבות המנהל "טוב תיתן לה" או על זבן אשר מתעקש לחלק מנת סחלב בארומה או בגלידת גולדה - לשתי מנות, כאילו במעשה זה הוא מציל את הרשת מקריסתה.
מנגד אותם זבנים ואו קופאיות, יעמלו שעות רבות אחרי סגירת החנות על מירוק החנות, לקראת בואו של מנכ"ל הרשת לביקור למחרת היום, שכן לדעתם, "הוא האיש החשוב ברשת וחשוב לעשות לו
כבוד והדר", שלא לדבר על הכנת כיבוד ומשקאות לצד החיוכים על בואו.
טעות, אבל ממש טעות גדולה בידם - האיש החשוב ביותר בחנות הוא לא מנכ"ל הרשת ולא מנהל הסחר ומנהל האזור - אלא אדם אחד יחיד ומיוחד, ששמו הלקוח ורק הוא והוא בלבד ואותו יש לקבל כל יום עם חיוך, אדיבות ובלי כעסים (גם עם מיעוטם נכונים) ובסבר פנים מחייכות ונעימות ולתת לו את ההרגשה (האמיתית) שהוא ורק הוא החשוב ביותר ברגע זה.
טוב יעשו מנהלי הרשתות אם יטמיעו את המסר המקודש, שהלקוח הוא האדם החשוב ביותר בחנות, שכן הוא ורק הוא זה שדואג ואחראי לפרנסתם ולרווחתם.