"מי שאין לו ספקות, אינו זוכה להישגים". (ליאונרדו דה וינצ'י)
"הספק הוא הפסיעה הראשונה לקראת האמת". (דידרו)
"ברי ושמא - שמא עדיף". (מיכה יוסף ברדיצ'בסקי)
הפרקליטות אף עשתה מהלך קיצוני נוסף וניסתה למנוע את מינוייה של ד"ר פורמן, לתפקיד בכיר במכון הפתולוגי, אבל בית הדין לעבודה, פסק לטובתה והיא מונתה לתפקיד. עתה מתברר שהיועץ המשפטי לממשלה נותן גיבוי לפרקליטות ופרקליט המדינה למהלך התמוה הזה (ראה מאמר בארץ מ-14.12.15), כנגד עמדתה של השופטת
הילה גרסטל, מבקרת הפרקליטות.
תוך ניהול המשפט ובסיומו במחוזי, התברר כי חקירת המשטרה בפרשיה שהסעירה את המדינה, רצח ילדה צעירה ותמימה מבית-ספר ברמת-הגולן, הייתה לא תקינה, היו בה הרבה חריגות וחריקות שהתחילו במסיבת עיתונאים בומבסטית והמשיכה בתוכן חקירתי שנמצאו בו הרבה פגמים.
הסנגורים הן במחוזי והן בערעור, הצביעו על הכשלים הרבים ועל הסתירות ובעיקר שמו דגש על הבדיקות הפורנזיות, שמהן עולה תמונה שונה מזו שבהודאות בהן הוא מודה באשמה או בשחזור שנראה קצת מבויים.
זירת הרצח הייתה מלאה דם, ולמרות זאת הד.נ.א. של זדורוב לא נמצא שם. טביעת הנעל על בגדיה של הנרצחת היא בספק גדול לא הנעל של זדורוב, והסכין היפנית שהייתה בחזקתו, כשיפוצניק בבית-הספר, לא תאמה את החתך בצווארה שעל-פי ד"ר פורמן הייתה מסכין משוננת, מה שאנו קוראים סכין קומנדו.
בדעתה של ד"ר פורמן, החזיק גם ותמך ראש המכון הפתולוגי דאז, ד"ר קוגל שנמנע ממנו להעיד לטובתה ולטובת הסנגוריה, שזה כשלעצמו מעשה לא מקובל, ולא עומד בקריטריון של עשיית צדק ובוודאי לא בקטע של "כללי הצדק הטבעי".
בית המשפט המחוזי בנצרת שהרשיע את זדורוב, אומנם דחה את חוות דעתה של ד"ר פורמן, תוך לשון בוטה, עוקצנית ופוגענית, שגם היא לא מקובלת בבתי משפט, אך עושה רושם שבעיקר הגן על פסק דינו, ולא חתר לצדק המשפטי כמצופה ממערכת המשפט.
אך לגוף העניין וטענות הסנגוריה, על סתירות וכשלים בחקירה ובראיות, לא נתן הסבר משכנע, ולא הסבר שיכול להתיישב עם הסתירות בראיות. נראה היה מפסק הדין, שהשופטים היו מקובעים בשכנועם שזדורוב אשם ומכאן ההרשעה.
כבר בגמר המשפט במחוזי, כתבתי כאן באתר שיש לזכות את זדורוב מחמת הספק, ומאז אני עומד על דעתי זו, שרק התחזקה עם הממצאים החדשים שהביא צוות הסנגוריה לעליון וגם מעמדתה וחוות דעתה האמיצה של ד"ר פורמן.
העובדה שבית המשפט העליון, החזיר את התיק למחוזי להשלמה ולעיון מחדש, בראיות החדשות, אינו מהלך שגרתי ומסתתרת מאחוריו הדעה שיש לבדוק מחדש את כל מערך הראיות שמא נעשתה טעות גורלית.
האם שופטים יכולים לטעות? כן וזה קרה פעמים רבות, ראה את כל הזיכויים של העליון על תיקי הרשעה של המחוזי וכן הזיכויים בעקבות משפטים חוזרים, שהיו ועוד יהיו בעתיד.
בארה"ב, אנגליה וגם בישראל - קמו צוותים של משפטנים וסטודנטים למשפטים, שבודקים תיקי הרשעות, שיש בהן סיכויים לזיכוי או של עיוותי דין, בידוי ראיות וכו'...
ומאות מקרים של עוולות משפטיות כבר התגלו, כולל מקרים שהנידונים שהיו חפים, מתו בכלא ולא זכו לשמוע את הזיכוי המיוחל, ואילו אחרים זוכו ושוחררו אחרי שנים רבות. על בית המשפט העליון, להערכתי המקצועית לזכות את זדורוב, לפחות מחמת הספק.
לסיכום הפרשיה:
משפט זדורוב התחיל והתנהל מבחינה משפטית ברגל הלא נכונה. המשטרה והפרקליטות ננעלו על קונספציה סגורה, ולא היו מוכנים להסתכל מחוץ לקופסה, למרות שהיו רמזים לכך בתיק. נוח לחפש את המטבע, מתחת לפנס. אבל אסור לנו להסכים להליך מעין זה, שיכול להשפיע על כל חשוד או נאשם, כי מי שנכנס לשערי בית המשפט חייב וצריך להאמין שמשפטו יתנהל וגורלו יקבע על-פי ראיות אוביקטיביות ושאסור לשכוח ש"חזקת החפות" ו"חזקת האינטליגנציה" עומדים לצידו.
