הביקורת הנמתחת בימים אלה מטעמם של גורמים הקשורים לעצורים היהודים, שנעצרו בידי שירות הביטחון הכללי (השב"כ), בחשד לביצוע עבירות ביטחון חמורות, ובכללן הצתת הכנסיה הקתולית שבטבחה, בצפון הכנרת וכן הצתת בית משפחה פלשתינית, בכפר דומא שביהודה ושומרון, אגב שריפתם של מרבית בני המשפחה, למוות - בדבר הפעלת שיטות חקירה קיצוניות כלפי עצורים אלה, החשודים בעבירות ביטחון חמורות אלה, תוך כדי מניעתם מלהיפגש, בתקופה הראשונה של מעצרם עם עורכי-דין, אינה מוצדקת - בכל הכבוד הראוי. משך שנים רבות, הורגלנו לכך, כי המונח "מחבל" - בהקשר ובהדבק הדברים המצומצם והמתוחם למדינת ישראל, כמו-גם לאוכלוסייה הערבית והפלשתינית, מתייחס ומיוחס, אך ורק לגורמים עוינים כלפי מדינת ישראל, מקרב האוכלוסייה הערבית והפלשתינית, הן זו המצויה בתוככי מדינת ישראל והן זו המצויה מחוץ לתחומי מדינת ישראל. מילון אבן שושן, במהדורותיו השונות - כולל המילון המחודש והמעודכן לשנות האלפיים - מגדיר המונח "מחבל", כ"טרוריסט, אדם הפועל בשליחותו של גוף עויין ונוקט דרכי חבלה לשם השגת מטרות פוליטיות או אחרות", כאשר בהדבק ובהקשר דברים זה, מביא המילון דוגמה, אמצעות המשפט: "המדינה הכריזה מלחמת חרמה במחבלים החותרים תחת קיומה". בכל הכבוד הראוי, לתפיסה מצומצמת ודווקנית זו, הרי אל מילון המושגים העמוס והגדוש של "חבלה"; "טרור"; "מחבלים" ועוד מונחים מבית היוצר של הטרור, נתוסף מונח חדש והוא המונח של: "מחבל היהודי". מונח זה נתוסף אל מילון המושגים היומיומי והעכשוי שלנו, לאחר שיהודי, אזרח ישראל, בשם עדן נתן זאדה, ביצע פיגוע בערבים, באוטובוס בשפרעם, ערב ההינתקות, בשנת 2005 ולאחר מכן ביצעו נוסעי אוטובוס זה, לינץ' בו והרגוהו. כותבים אנו דברים אלה, מדם ליבנו ובצער רב, שכן יש להבין שהמונח "מחבל", כמו-גם המונח "עבירת ביטחון", אינו מיוחד ומיוחס, אך ורק, לעצורים ערבים או פלשתינים, כאשר הוא יכול לחול, במידה שווה ובאותה עוצמה גם על עצורים יהודים, החשודים בביצוע עבירת ביטחון. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, מגדיר "חשוד בעבירת ביטחון", כל מי שחשוד בעבירה, לפי אחד מאלה: (1) סימן ב' או סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 143, 144, 146 ו-147 לחוק האמור; (2) תקנות 58, 59, 62, 64, 66, 67, 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945; (3) סעיפים 2 או 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948; (4) חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 למעט סעיף 7ג לחוק האמור; (5) סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005; או מי שעצור לפי חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967, והוא חשוד בעבירה שאילו נעברה בישראל הייתה אחת מהעבירות המנויות בפסקאות (1) עד (5). במצב דברים זה, שעה שנעצר חשוד בעבירת ביטחון בין אם הוא יהודי, ערבי, פלשתיני וגם/או בן כל לאום אחר - יחולו עליו הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ובלבד שיתקיים בו העקרון הבסיסי, העומד בבסיסו של חוק זה ולפיו לא ניתן לקיים מעצר - יהא המעצר מוגדר, בכל אופן וצורה שהם - אלא בחוק וגם/או לפי חוק, מכוח הסמכה מפורשת בו; כי מעצרו ועיכובו של אדם, וכן כי הוראות חוק סמכויות אכיפה - מעצרים, יחולו על מעצר ועל עיכוב, לפי כל חוק, אלא אם כן נקבעו לכך - בחוק - הוראות אחרות. בהתאם לכך, קובעות תקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (דחיית פגישת עצור בעבירות ביטחון עם עורך דין), תשנ"ז-1997, כי שעה שמדובר בעצור החשוד בעבירת ביטחון, כמשמעותה בסעיף 35(ב) לחוק סמכויות אכיפה - מעצרים, אם סבר הממונה, שהינו כל אחד מאלה: ראש צוות חוקרים או ראש מחלקת חוקרים בשירות הביטחון הכללי שהסמיכו לכך ראש שירות הביטחון הכללי; קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהסמיכו לכך המפקח הכללי במשטרת ישראל; קצין צבא הגנה לישראל בדרגת סגן אלוף ומעלה שהסמיכו לכך ראש אגף המודיעין של צבא הגנה לישראל; לעניין סעיף 35(א) סיפא - גם קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה במשטרת ישראל, כי התקיים לגבי עצור טעם מהטעמים המפורטים בחוק, רשאי הוא להורות כי פגישה שביקש העצור לקיים עם עורך דין או שביקש עורך דין שמינהו אדם הקרוב לעצור לקיים עם העצור, תידחה לתקופה אחת או יותר, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על ששה ימים. התקנות מאפשרות גם לממונה שהוא ראש מחלקת חוקרים בשירות הביטחון הכללי, קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה או קצין צבא הגנה לישראל בדרגת אלוף משנה ומעלה, לפי הענין, כי עדיין קיים טעם לדחיית הפגישה כאמור בתקנת משנה (א), רשאי הוא להורות כי הפגישה תידחה לתקופה נוספת אחת וגם/או יותר ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על עשרה ימים. כמו-כן קובעות התקנות, כי אם נסתיימה חקירתו של עצור שלגביו ניתנה החלטה בדבר דחיית פגישה עם עורך דין או חדל להתקיים הטעם שבשלו נדחתה הפגישה, לפי המוקדם, יאפשר הממונה לעצור להיפגש עם עורך הדין. בהתאם לתקנות, הרי החלטות כאלה חייבות להיות בכתב, תוך שיצוינו בהם הטעמים שבגללם נדחתה הפגישה. אם הועבר עצור שלגביו ניתנו החלטות לפי התקנות זו מהמקום שבו הוחזק למקום מעצר אחר, יועבר המסמך שבו תועדה ההחלטה בדבר דחיית הפגישה למקום שבו הוא מוחזק. התקנות קובעות, כי החלטה בדבר דחיית פגישה של עצור, העצור בעבירות ביטחון, תימסר לו - בהקדם האפשרי ולבקשתו תימסר הודעה שכזו גם לאדם הקרוב לו, שהוא נקב בשמו, אלא אם כן קבע שופט בית משפט מחוזי, כי לא תימסר ידיעה על מעצרו של אדם בשל עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב) וגם/או לגבי פשע אחר שדינו מאסר 10 שנים ומעלה וגם/או שהידיעה תימסר רק למי שיקבע, אם אישר שר הביטחון בכתב, שביטחון המדינה מחייב סודיות המעצר וגם/או אם אישר המפקח הכללי של המשטרה בכתב, שטובת החקירה מחייבת סודיות המעצר. החוק קובע כי הרשעה שכזו תהיה לתקופה שאינה עולה על 48 שעות, תוך אפשרות להאריכה, מעת לעת ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 7 ימים ובעבירות ביטחון המדינה לא יעלה סך התקופות על 15 ימים, אם שר הביטחון אישר, בכתב, שביטחון המדינה מחייב זאת. בקשה שכזו - קובע החוק - תידון במעמד צד אחד בלבד, כאשר מטעם המבקש יתייצב הקצין הממונה או ממונה אחר, שנקבע בחוק. הארכנו ופרטנו באופן דווקני ופרטני התנאים המיוחדים הנדרשים, בעבירת ביטחון, כהגדרתה החוקית, כדי להראות כי לא על נקלה תצומצם זכותו הבסיסית של אזרח לפגוש בעורך-דין מטעמו. עם זאת, יש להבין, כי ההוראות הדווקניות והמיוחדות המאפשרות לחוקרי שירות הביטחון הכללי להפעיל שיטות חקירה מיוחדות וקיצוניות במקרה של עבירות ביטחון המוגדרות כ"פצצה מתקתקת", חלות גם לגבי עצורים יהודיים, כל עוד נכללים הם בגדר הגדרת חשודים, בעבירות ביטחון, המוגדרות כ"פצצה מתקתקת". על כן, בכל הכבוד הראוי, לא ברורה לנו התנהלותם של תומכיהם של העצורים, החשודים בביצוע עבירות ביטחוניות בהקשר לעבירות השנאה שבוצעו כלפי נוצרים וערבים, בתקופה האחרונה בקשר להצתת הכנסיה הקתולית שבטבחה, בצפון הכנרת וכן הצתת בית משפחה פלשתינית, בכפר דומא שביהודה ושומרון, אגב שריפתם של מרבית בני המשפחה, למוות, הטוענים כי חבריהם ובני משפחתם שנעצרו בידי שירות הביטחון הכללי, כחשודים בביצוע עבירות ביטחוניות אלה, זוכים ליחס קשה ובלתי ראוי, מצד חוקרי שירות הביטחון הכללי. משבחר שירות הביטחון הכללי מטעמי חקירה מובהקים לעצור החשודים בביצוע העבירות הביטחוניות האחרונות בהתאם להוראות חוק סמכויות אכיפה - מעצרים ומשמתקיימת בהם מציאות עובדתית של היות המעשים שהם חשודים בעשייתם, בגדר של "עבירת ביטחון" כהגדרתה בחוק זה ומשסבורים חוקרי השב"כ, כי מתקיים בעניינם של עצורים אלה, מצב דברים של "פצצה מתקתקת", הרי אין כל חשיבות לזהותם הלאומית של עצורים אלה, תהא זהותם הלאומית, אשר תהא ואפילו מדובר בעצורים יהודיים. ברגע שבחר השב"כ, באמצעות שר הביטחון, שלא לפעול עוד בדרך של הוצאת צווים מנהליים, בהתאם לחוק סמכויות שעת חרום (מעצרים), המאפשר, לשר הביטחון, אם היה לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה וגם/או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר, הרי רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של האדם לתקופה שתצויין בצו ושלא תעלה על ששה חדשים, כמו-גם להורות - מפעם לפעם - על הארכת תקפו של צו המעצר המקורי לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים, ודין צו ההארכה לכל דבר כדין צו המעצר המקורי, אלא לפי הוראות חוק סמכויות אכיפה - מעצרים - הרי פתוחות בפניו כל הדרכים החוקיות, שמעניק חוק זה לחוקרים הפועלים על פיו - ובכללם חוקרי השב"כ - לפעול בדרכי חקירה חריגות כלפי עצורים שנעצרו מכוח הוראות חוק זה, מה-גם שחקירות אלה מלוות בפיקוח משפטי שוטף של בתי-משפט בישראל. במכוון, בוחרים אנו שלא להתייחס לנושאי חקירתם של החשודים בעבירות הביטחוניות האחרונות המפורטות בבקשות המעצר והארכות המעצר, שהוגשו לבתי-המשפט, נגד שורת העצירים, שמרביתם לא נפגשו, עד עצם היום הזה, עם עורכי-דין, מטעמי ביטחון, כפי שמאפשר זאת החוק. עם זאת, לא ניתן להשתחרר מהרושם, כי לפי התנהלות, אופן, דרך וצורת החקירה של חוקרי השב"כ, מדובר במהדורה חדשה של התנהלות הדומה להתנהלותם של אנשי "המחתרת היהודית", שפעלה בישראל, בראשית שנות ה-80. הוא אשר כתבנו, בתחילת דברינו. שעה שנעצר חשוד בעבירת ביטחון - בין אם הוא יהודי, ערבי, פלשתיני וגם/או בן כל לאום אחר - יחולו עליו הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ובלבד שיתקיים בו העקרון הבסיסי, לפיו הוא עצור בעבירת המוגרת כ"עבירת ביטחון". ימים יגידו אם צודקים חוקרי השב"כ בהתנהלותם החקירתית, אם לאו ואם אומנם יבשילו הדברים כדי הגשת הודעת תובע, בדבר בקשה למעצר עד תום ההליכים, בשל הגשת כתבי אישום צפויים נגד העצורים, בחשד לביצוע עבירות ביטחון חמורות, אם לאו. עדיין טוב המצב החוקי בישראל, אלף מונים מזה שהיה קיים, קודם להתקנת תקנות המעצר המנהלי, עת חלה בישראל, תקנה 111 הדרקונית לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945 ותקנות אלה, בכללותן. ונסיים בקוריוז קל. מי שחתום על חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), תשל"ט-1979, שביטל קיומן של תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945, הם מי שהיו רגישים, במיוחד, לזכויות האזרח, כמו-גם למניעת מעצרי שווא, דוגמת ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, שר המשפטים המנוח, שמואל תמיר ונשיא המדינה המנוח, יצחק נבון, כאשר שני הראשונים במניין השמות, ידעו מה הם מעצרי שווא ואחד מהם - שמואל תמיר - אף הוגלה בידי שלטונות המנדט, מישראל לקניה, על-רקע פעילותו הפוליטית.