הג'יהאד ממשיך לדקור את קורבנותיו בכל אתר ואתר בישראל. אתמול נרצחו עוד שניים בדקירות סכין ליד שער יפו, שניים המצטרפים לעשרות שנרצחו בחודשים האחרונים. כמעט בכל מקרה של רצח יהודי עולה השאלה אם זה רצח על-רקע "פלילי" או רצח "לאומני". גם כשהרוצחים והרוצחות צווחים אללה אכבר, קריאת הקרב של האיסלאם הלוחמני, יש הימנעות מלקרוא למניע בשמו - ג'יהאד.
הג'יהאד אינו מוגבל כמובן לסכינים, דריסות ועריפת ראשים. הג'יהאד הוא תרבותי, מדיני, כלכלי, משפטי, וכל אמצעי אחר שנוקט המוסלמי הלוחמני כדי להביס את אויביו ולקדם את שלטון האיסלאם. מלזיה, מדינה מוסלמית, עשתה את כל מה שדרוש על-מנת שמדינת היהודים, אויבת האיסלאם מספר אחת, לא תוכל להשתתף באליפות העולם בשייט. בכל אוניברסיטה מוקם תא או מסגרת של פעילות איסלאמית שמטרתה העיקרית לפגע בישראל וביהודים תומכי ישראל. כל מרכול בעולם מסתכן בהפגנה אלימה של ג'יהאדיסטים שיפגעו במדפים הנושאים מוצרים ישראלים. כל הפעילות הזו אינה "לאומנית". זהו ג'יהאד כהלכתו.
הכישלון העיקרי של המערב הוא התעלמותו מן הג'יהאד כמניע עיקרי לאירועי הטרור המופעלים בקרבו.
דניאל פייפס מביא בסדרה של מאמרים את הדוגמאות הרבות של אירועי ג'יהאד שאינם מקבלים את הכותרת המתאימה ומוכמנים תחת כותרות שונות ומשונות. בינואר 2005 נרצחה משפחה קופטית בניו-ג'רזי. השלטונות סירבו לייחס לרצח שכלל עריפת ראשים וידיים של משפחה שלמה את המניע הג'יהאדיסטי, אף על-פי שאבי המשפחה היה פעיל נוצרי קופטי ששאף לנצר מוסלמים, ולמרות איומים גלויים על-רקע ג'יהאדיסטי.
בתחילת 2013 היה רצח נוסף, שוב נרצחו שני קופטים, שוב רוצח עם שם מוסלמי, שוב עריפת ראשים וקיצוץ ידיים. השלטונות הביעו פליאה באשר להנעה לרצח. בסיכום של ויקיפדיה אודות רצח שלושת היהודים בוולטהאם בידי טמרלאן צארנייב, שפוצץ את מרתון בוסטון, מוזכר בקושי המרכיב האיסלאמי, ואילו המשטרה סיכמה את הרצח המשולש כאירוע פלילי. בעקביות חשוב יותר לשלטונות למנוע תגובה נגד מוסלמים מאשר לוודא את המניע האמיתי. כך התעלמו החוקרים האמריקניים מן המניע הג'יהאדיסטי של הצלפים שרצחו בתחנות תדלוק מסביב לוושינגטון הבירה ב-2002, דיווחו על "מחלוקת במקום העבודה" בהתקפה על "אל על" בלוס אנג'לס ב-2002, וכך עשו גם ברצח החיילים בפורט הוד בידי פסיכיאטר מוסלמי נידאל מאליק שטוען בכל תוקף שהמניע שלו הוא ג'יהאדיסטי. ריסוק המטוס הקל לתוך בניין משרדים בטמפה שבפלורידה בידי טייס חובב אל-קאעידה שוייך לתופעות לוואי של תרופות. את ההצתה המכוונת במרכז התורה בפריז תיארו השלטונות בצרפת כארוע "פלילי". כך מקטין הממסד את ממדי הפשע הג'יהאדיסטי לכדי בעיה אחת מיני רבות ומונע מן הציבור לעסוק במלוא החומרה בה ובאיום שהג'יהאד מייצג.
עם ישראל נחלק לשניים
ההתעלמות מן המניע הג'יהאדיסטי שהגיעה עד לקצה הפירמידה הביטחונית-פוליטית היא כה בוטה, שזו מתנגשת אפילו עם מדינות ידידות מוסלמיות שמגדירות את הפעולות כג'יהאד. המילים שאינן מוזכרות הן איסלאם, ג'יהאד, מוג'הידין, וכל ההטיות של המילים הללו. המילים שמושמעות בחו"ל הן עושי עוולות, חמושים, קיצוניים ביותר, טרוריסטים, אל-קאעידה, ודאעש, בישראל - "לאומנים".
במערב נהוג לערפל את המאבק בג'יהאד בערפל של שמות אחרים, כגון המאבק באידיאולגיה קיצונית, המאבק נגד הקיצוניות, מאבק למען דת השלום. במחקרים רשמיים נהוג להתעלם מן המרכיב האיסלאמי, וכך המחקר שיצא מטעם המשרד להגנת המולדת בכותרת "התפתחות איום הטרור על ארצות-הברית של אמריקה" כלל את המילה איסלאם פעם אחת בכל המסמך. אפילו התקפת הג'יהאד הגדולה בזמן המודרני על מגדלי התאומים בניו-יורק לא זכתה להתייחסות ככזו מפי נשיא ארה"ב.
מדי פעם יש מדינאים המגדירים את הטרור כאיום שהוא בעיקרו איסלאמי, אלא שכרגיל הם עושים זאת כשהם באופוזיציה, או כשהם ממזרח אירופה.
ואצלנו? קוראים לטרור ולפעולות טרור "פלשתיני". פלשתינים ירו טיל מרצועת עזה? איך יודע הקריין שהיורה הוא "פלשתיני" ולא צ'צ'ני בשירות חמאס? חמאס, חיזבאללה, ארגונים סוררים, דאעש הן מילות הכמנה נוספות. המקרה היחיד שבו נופל הקריין בפח למרות כל הזהירות הוא כשהארגון היורה טיל או מציב מארב או מתפרץ ממנהרה נקרא "הג'יהאד האיסלאמי". גם אז אין העורך משייך את הפעולה שנעשתה למניע ג'יהאדיסטי, אלא רק מציין את שם הארגון. באותה מידה יכול היה לומר אימא תרזה.
מדוע מתעלמים קובעי מדיניות התקשורת, קובעי דעת הקהל, מן הג'יהאד? בארה"ב מעוניין השלטון להרגיע את המוסלמים שאין הוא נגדם. הוא חושש כי הגדרת פשע כאיסלאמי תבודד מוסלמים ותחמיר את אלימות. אבל יותר מכל חוששים במערב מן השלילה היסודית של עצם קיומם מצד האיסלאם, מהודאה בכך שהמניע היסודי לתקיפת המערב הוא המניע הדתי.
למעשה, זוהי תמונת מראה. האיסלאם שולל כל ריבונות, אלא אם זו מוסלמית, ומשתמש בג'יהאד כדי להביא את העולם תחת חסותו. המערב שולל את
עצם הרעיון שהאיסלאם מתכוון להכחיד את המערב, ולכן מתעלם מן ההנעה הג'יהאדיסטית כגורם לזוועות שמנחית עליו האיסלאם. המערב מאמין בחייה ותן לחיות ואיש באמונתו יחיה. האיסלאם מאמין שזהו הפשע העיקרי של המערב, ועליו לכפר על הפשע בכניעה לאיסלאם.
בישראל חוזרת המנטרה על עצמה. אסור להפוך את הסכסוך הישראלי-ערבי על טריטוריה לסכסוך יהודי-מוסלמי על בסיס של דת - כך אנו שומעים השכם והערב מן הנשיא ומטה. למה הדבר דומה? לסערה שהתעוררה כשראש ממשלת ישראל האשים את המופתי שעמד בראש הוועד הערבי העליון, דמות דתית לכל הדיעות, באחריות חלקית לשואה.
הסערה התעוררה בעיקר אצל אלה שאינם מוכנים להגדיר פשע "פלשתיני" כפשע ג'יהאדיסטי. באותה מידה הם נחרדים מן האפשרות שההתנגדות הפלשתינית לקיומה של מדינת היהודים תוגדר כנאצית, שכן קבלת טיעון זה על דעת רוב המצביעים יסתום את הגולל על כל מתווה שלום. הרי עם נאצים אין עושים שלום. לנאצים הורסים את המדינה ומעבירים תהליך של דה-נאציפיקציה. כך, אם כל פשע "לאומני" או "פלשתיני" או "חמאסי" ייתפס כפשע ג'יהאדיסטי שמוכתב באיסלאם, הרי שבכך נסתם הגולל על משא-ומתן לשלום. שכן אין שלום עם דת השוללת את עצם קיומן של כל דת וישות אחרות כעצמאיות ובעלות זכויות שוות.
את עם ישראל אפשר לחלק לשני חלקים. החלק הקטן מורכב מניצולי משטר החסות וניצולי הנאצים - המאמינים ב"לעולם לא עוד". החלק הגדול מורכב ממכחישי הסיבות לשואה ולחסות. הם מאמינים שהחלק הקטן של העם יצא מדעתו ומביא לרוב הגדול נזק בשל התנהגותו הפרנואידית. לסיווג דלעיל אפשר להוסיף עוד הבחנה. החלק הקטן יקרא לפשע נגד יהודים שמבצעים מוסלמים "ג'יהאד", ואילו החלק הגדול ימציא לאירוע כינויים כגון תגובה לייאוש, תגובה לכיבוש, הפרעת נפש, תנועת שחרור לאומי, ולעתים, כאשר כלו כל הקיצים - פשע לאומני. למזלנו החלק הגדול מצוי ברובו בחו"ל, ומשליך את יהבו על
ברק אובמה,
הילרי קלינטון, פייר טרודו ו
פרנסואה הולנד שיצילו אותו מלוחמי החופש. למזלנו הרע, אותו חלק גדול מחזיק בחלק הגדול של אמצעי התקשורת, וכך מונע מן העם את המידע הדרוש לו על-מנת להגיע להחלטות מושכלות.
את המציאות יש להגדיר באורח אמיתי. הג'יהאד והנאציזם הם שתי פנים של אותה הנעה השואפת לשעבד את העולם ולהרוג את היהודים. יש לקרוא לג'יהאד בשמו, ולהסיק את המסקנות בהכרה צלולה, שעם הג'יהאדיסטים, כמו עם הנאצים, אין חולקים ארץ ואין עושים שלום.
