"תגיד", שאל אותי יואב היום בהפסקת הצהרים כשהלכנו יחד לאכול שווארמה אצל הפרסי הזקן, "איך הולך לך ולחברה שלך"?
האמת היא שהייתי קצת מופתע מיואב. קודם כל מזה שהוא היה מוכן ללכת איתי לאכול שווארמה, כי אף פעם לא חשבתי שמישהו כמוהו, שסובל מאוד ממעמדו הכלכלי המתדרדר בהתמדה (ככה הוא והחברים שלו מהמגזר החשוב תמיד אומרים), ובכל זאת מקפיד לצאת לפחות שלוש פעמים בשבוע למסעדה כזאת שנחשבת בגלל שיש בה מישהו שהוא לפחות שף מפורסם מהטלוויזיה, שאי-אפשר להכחיש שבשנים האחרונות יש בה כל מיני תוכניות בישול למבינים בכל העניין הזה, לכאלה שאוכלים צבים וכל מיני מאכלים משונים מכל העולם, כמו כפות של דובים, ריבות מיוחדות של אבוקדו, או זנבות של בואש וצמחים מוזרים שאף אחד אחר לא מכיר חוץ מהם, ויואב גם תמיד הולך בכל יום שישי בצהריים להיות עם כאלה שלא שותים יין אלא רק אם מישהו אמר שהוא נורא נורא טוב, וגם בא מכל מיני כרמים שבהם עושים באופן אישי את הבקבוקים שעולים לפחות 250 ש"ח לכל בקבוק - יילך איתי לאכול. אז חוץ מזה שהוא היה מוכן ללכת איתי לאכול, היה גם את העניין של לאכול את השווארמה אצל הפרסי, עם כל הלקוחות שלו שהם בעיקר נהגי מוניות גדולים עם שערות על החזה ותליונים של מגן דוד על הצוואר, והם בבירור חסרי השכלה רחבה כמו שיש לי וליואב, וגם אין להם שפה עברית כמו שצריך, והם גם כולם גזענים נגד בני דודים ותומכים בכל הפרימיטיבים האלה מהצד המסית של הפוליטיקה, ובכל פעם שאני מגיע לשם, הם מסתכלים עלי במבטים מאוד משונים.
אז אחרי שהזמנו לעצמנו כל אחד מנה שווארמה בפיתה, יואב לחש לי באוזן שהוא לא בטוח ממה היא עשויה ושיכול להיות שהיא עשויה מאחד החתולים בסביבה, אבל למזלו, הפרסי הזקן לא שמע מה הוא לחש לי, כי לא נעים להעליב ככה מישהו, אפילו שהוא לא מהמגזר הנכון. אז התיישבנו בשולחן בפינה, כך שאף אחד מהחברים שלנו לעבודה לא יראה אותנו, ובעיקר תמי המכוערת מהביטחון, שאם היא תראה אותנו, היא מיד תלשין לכולם, כאילו שהיא בכלל מבינה משהו מהחיים שלה.
טוב, אז יואב שאל אותי על החברה שלי, ובגלל שהוא חבר שלי, אז סיפרתי לו איך הכרתי אותה וגם מי עזרה לי (תמי המכוערת), למרות שהיה לי קצת לא נעים, כי יואב כל פעם מנסה להתחיל איתה, והיא צוחקת עליו אפילו יותר משהיא צוחקת עלי. אז יואב שבדרך כלל הוא בחור שיודע מה קורה, ואיפה יש ההפגנות החברתיות הכי שוות, ומכיר את כל המקומות שצריך ללכת אליהם כדי לשתות משהו ולדבר עם הבחורות הכי שוות מהמגזר שלנו, וכולם רוצים להיות חברים שלו בגלל שהוא גם איש שיחה וגם נורא אינטליגנטי וגם יש לו הרבה ביטחון עצמי, אז להפתעתי (השנייה) הוא שאל אותי עוד פעם איך זה שיש לי חברה, למרות שלדעתו אני כזה מסכן ואי-אפשר היה להאמין עלי שמישהי בכלל תרצה להיות איתי, ועוד אחת כזאת שווה כמו החברה שלי.
טוב, אז בהתחלה קצת נעלבתי ממה שהוא חושב עלי, כי תמיד חשבתי שהוא חבר, אפילו שהוא לא מזמין אותי אליו, אלא רק למקומות שבהן יש הפגנות על זכויות חברתיות, ונגד האנשים הלא חכמים והדתיים המפגרים והפרימיטיביים שתמיד מסיתים נגד הדמוקרטיה ו
חופש הביטוי, החלטתי לא לקחת את זה אישית, ואני בטוח שבכל זאת אני חשוב לו. אז הפסקתי להיפגע, כי הבנתי שהוא פשוט מקנא בי על זה שאני כזה מוצלח ויודע מה לעשות עם החברה שלי, החלטתי לשאול אותו למה הוא פתאום מתעניין בחברה שלי. ושלא תחשבו שאני מפחד ממנו, או מפחד על החברה שלי, או משהו כזה, כי היום אני כבר יודע שבזכות ההשכלה שלי, ובזכות זה שאני שווה, היא אוהבת אותי מאוד, ואנחנו אפילו כבר גרים ביחד יותר מחודש, ואפילו הולכים כל שבוע לבקר את אבא שלי, שדרך אגב מאוד אוהב אותה, והיא אפילו שאלה אותי לפני יומיים מתי נראה את ההורים שלה, אבל אני קצת מתלבט, כי זה צעד נורא רציני, אבל היא לא לוחצת עלי.
טוב, אז אחרי ששאלתי אותו, הוא פתאום קצת הסמיק ושאל אותי אולי היא מכירה חברה שלה שרוצה אולי להכיר אותו. טוב, אז בהתחלה הייתי קצת מופתע (פעם שלישית), אבל אז הוא סיפר לי שבעצם הוא גילה שהוא מאוהב בתמי המכוערת, ולמרות שהוא מתבייש בזה, בכל פעם שהוא מנסה להצליח איתה, היא מנפנפת אותו. אז הוא שאל אם החברה שלי יכולה אולי להסביר לו איך הוא יוכל למצוא חן בעיני תמי המכוערת, ואם היא תכיר לו מישהי כמוה, אז הוא יוכל להראות לה שגם לו יש חברה שווה, וככה היא אולי תקנא קצת ותסכים לצאת איתו לפחות פעם אחת.
טוב, אז בגלל שהוא חבר בכל זאת, ולמרות שאני שונא את תמי המכוערת, אני בכל זאת חייב לה משהו, ויואב הוא באמת מציאה על רמה גבוהה מאוד, אז הבטחתי לדבר עם החברה שלי בשבילו, וכמובן לשמור בסוד את כל השיחה הזאת, כי לא היה לו נעים מכל העניין, והוא גם אמר שהוא די שונא את השווארמה, כי זה אוכל המוני ולא איכותי, והוא לא מבין איך אני מסוגל לשבת כאן עם נהגי המוניות הפרימיטיביים האלה.
אבל אז קרתה מין תקלה קטנה, כי הוא אמר את כל הדברים האלה בקול רם, ואחד מנהגי המוניות שמע אותו וקצת נעלב כנראה, והנהג גם סיפר את הדברים שיואב אמר עליו לכל החברים שלו, שמייד קמו והקיפו אותנו (כי הם מהמגזר של אלה שנעלבים מכל דבר) והתחילו לדבר אליו במילים מאוד לא יפות. למען האמת, אני קצת פחדתי שהם יתחילו גם לדבר איתו עם הידיים, כמו שהם עושים מדי פעם. אז אמרתי לו מהר מהר להתנצל ולבקש סליחה, אבל ראיתי שהוא נהיה קצת לבן וקצת איבד את הקול. אז מיד קראתי לפרסי הזקן שיציל אותנו מההמון הזועם (ככה אומרים אצלנו במגזר בשפה יפה), ובגלל שהוא קצת מכיר אותי, הוא הצליח להסביר להם שאנחנו לא מכאן, אלא רק צמד מסכנים חנוּנים שלא מבינים שום דבר בגברים אמיתיים. אבל אז הם סיפרו לו שהמסכן השני (יואב) גם אמר שהוא לא אוהב את השווארמה שלו, אז גם הפרסי הזקן נעלב (למזלי הוא מכיר אותי, אז הוא לא נעלב ממני, כי הוא יודע שאני מאלה שדווקא אוהבים שווארמה). אז בסוף אחד הנהגים הלא מנומסים האלה, שנראה כמו מקרר גדול עם שערות, לקח את החצי מנה שווארמה שיואב השאיר על הצלחת, הכניס אותה מתחת לחולצה של יואב ועשה איתה סיבוב עם היד, ככה שהיא נמרחה כולה על הגוף שלו, ונהג אחר שנראה כמו מקרר קטן קצת יותר, אבל עם הרבה יותר שערות, לקח את הבקבוק של הטחינה ומילא את יואב בטחינה.
טוב, אז קצת לא נעים לספר את זה, אבל יואב שנורא נעלב וגם נורא נבהל (כי הם הפגינו עליונות גופנית די משמעותית), היה חייב לנסוע הביתה להתקלח ולהחליף בגדים. אז הוא נאלץ לקחת מונית, וכמובן שלא הייתה לו ברירה אחרת, כי אף מונית לא הסכימה לעצור לו איך שהוא נראה עם הטחינה והכל. אז הפרסי הזקן סידר לו שאחד מהנהגים האלה (המקרר הקטן יותר) יסכים להסיע אותו הביתה בתנאי שיואב ישלם לו מאה שקל וייזהר לא ללכלך את הריפוד.
