בדעותיי אני קרוב לדעות הימין מאשר לשמאל. אני סבור שהחיים של
כולנו חשובים מיופי הנפש שלנו, ולכן שיקולי ביטחון עומדים מעל לשיקולים של להיות נחמד לעולם ולשכנינו. אני חושב שרעיונות השיתוף והשוויון השמאליים נכשלו והביאו מדינו ועמים אל עבר פי פחת, והכלכלה החופשית עדיפה עשרות מונים על החלופות.
מצד שני לא מתאים לי לראות בעוד 20 שנה את
בנימין נתניהו עם הליכון, עדיין בתפקיד ראש הממשלה, ואת
שמעון פרס מתראיין מבית האבות בביקורת מתונה על הממשלה. זה לא רציני, וזה מזיק.
שלטון מחייב התרעננות, שלטון מחייב התחדשות, קפיאת שלטון על שמריו היא פתח לשחיתות, היא פתח לקיפאון, שלטון האוחז ברסן יותר מידי זמן מתרגל לכך, מתרגל לכוחו, והופך בפועל למונופול על המשאבים הכי קריטיים שלנו, הוא הופך למונופול על החיים שלנו.
ואת מונופול הגז אפשר לפרק במידה זו או אחרת באמצעות רגולציה, או באמצעות גילוי שדה נוסף (אם רק נחפש), ומונופול בנמלים אפשר לצמצם על-ידי בניית נמל חדש, את המונופול של בזק מזמן הצלחנו להקטין, וגם את התריאופול הסלולורי (דה פאקטו). אנו נפצח גם את הגנום של מונופול החשמל ונקטין אותו, אז איך זה שאין לנו כל הצלחה ואין כל אופק נראה לעיין בפירוק המונופול הפוליטי? איך זה שממשלה בינונית ביותר שולטת זמן כה רב ולא קמו לה אפילו ניצנים של תחרות? והרי זה בידינו, אנו הרי הולכים להצביע כל 4 שנים (או פחות).
אין תחרות
יש שיאמרו שהבעיה היא בחסמי המעבר, הרוב בציבור נותן לשיקולי ביטחון משקל הרבה יותר משמעותי משיקולי יופי הנפש, האלטרנטיבה לשלטון מקדשת את יופי הנפש אפילו על חשבון הביטחון, ולכן כמות הקונים ממנה קטנה משמעותית, הציבור חפץ חיים, ולכן נוהר לימין, והחסמים הביטחוניים ימנעו ממנו לפנות שמאלה.
יש משהו בנימוק הזה, אך לדעתי זה הנימוק השולי, כי ראינו בעבר מנהיגים שהצליחו לדלג על החסם הזה, בראיה בדיעבד מסתבר שחלקם פעלו בתבונה וחלקם לא, בכל מקרה החסם הזה הוא איננו מוחלט, ולכן ניתן להסיק שהסיבה העיקרית למונופול הוא העובדה שהתחרות בפועל איננה קיימת, אין כיום תחרות לשלטון בישראל.
בתוך הליכוד פועלת ההנהגה הקיימת באורח שלדעתי מגביל תחרות, באופן שלו הייתה זו התנהלות עסקים היה כאן חשש לטעמי לפגיעה בערכים מוגנים בחוק ההגבלים העסקיים, ואילו מחוץ למפלגת השלטון אין תחרות, כי התחרות פשוט איננה קיימת.
לדבר על האופוזיציה כתחרות פוליטית למפלגת השלטון זה כמו להגיד שחנות ווקי טוקי מוברח יד שנייה בשקל, מהווה תחרות לחברות הסלולר, ואם ההוא בשקל יוריד מחירים, כל השוק ינהר אליו, אז זהו שלא, חנות ווקי טוקי יד שנייה בשקל איננה תחרות לחברות הסלולר, כפי שאני המחמם מים באמצעות דוד שמש אינני תחרות לחברת חשמל.
התשובה לדעתי היא פשוטה, העדר הנהגה אלטרנטיבית.
על כף יד אחת
במפלגת העבודה שולטת קבוצת עסקנים גרועים מינוס, אשר אין להם כל סיכוי לקבל את תמיכתו של ציבור רחב, חבורה מגמגמת, חסרת חוט שדרה, אשר מרעילה כל גורם רציני שהייתה יכולה להעמיד בראשה על-מנת לסחוף עמו את אמון הציבור.
מפלגת לפיד, דיקטטורה, אשר לטעמי עברה משמעותית את שיא כוחה, אשר תיעלם מהמפה הפוליטית, יש בה אומנם כמה כוחות רציניים, הייתי אף ממנה את ראש המפלגה לראש לשכת העיתונות הממשלתית, ואם התפקיד תפוס אז לסגנו, אולי מעמדה זו יכול היה לשפר את ההסברה של ישראל בחו"ל. לטעמי ניתן לספור על כף יד אחד את האנשים שירשו לעצמם להירדם כאשר השר של מע"מ אפס יקבל עמדה של סגנו של משנה הנהג, ראינו את זה פעם אחת, לטעמי לא נרצה לראות את זה יותר.
כחלון? אולי בעוד הרבה שנים, אבל שוב כראש מחנה הימין, וודאי לא תוך העברת השרביט למחנה הנגדי.
מפלגות כמו מפלגת העבודה לא מתות. אפילו אם הן גוססות הרבה שנים, מפלגת העבודה נטועה עמוק בתודעה הישראלית, והיא תהווה אלטרנטיבה למונופול הימני, רק כאשר תנקה את צמרתה מכל אלה שהביאוה עד הלום, ותייבא אליה שורה של מנהיגים אשר יובילו אותה להנהגת המדינה, יובילו אותה לרענון השורות הנהגה, אשר נחיצותו גוברת מיום ליום.
ומה שהכי מצחיק זה שגדולי הנלחמים במונופול הגז, גדולי "שוחרי השלום" הם אלה המנציחים את שלטון הליכוד, ובכך אף להבנתם הם מנציחים את מונופול הגז, מנציחים את "הכיבוש" ומנציחים את כל מה שהם לכאורה מתנגדים לו. מצחיק לא? על אגו כבר דיברנו?
