זילוּת אקדמית
דומה כי יותר משד"ר עופר כסיף פגע בח"כ
איילת שקד, כשכינה אותה "חלאה ניאו נאצית", הוא פגע בעצמו וברמתו האקדמית. הביטוי המתלהם הקיצוני והמוגזם כל-כך, מעיד על אגרסיביות בלתי נשלטת ובלתי הגיונית של המַרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה.
איפה ערכי ההיגיון, המידתיות והפרופורציות המתאימות, שעליהם מושתתת האקדמיה ושהמרצים מחויבים להם במחקר ובהוראה? ההתבטאות הבוטה והבלתי פרופורציונלית הזאת של ד"ר כסיף, גורמת לא רק לזילות השואה, אלא לא פחות לזילותו הוא ולזילות האקדמיה כולה שבמסגרתה הוא עובד. אז מה הפלא שהוא מסרב להתנצל?
אדם נשך כלב
אדם נשך כלב מכירים? נדמה לי שזו בדיוק ההגדרה המתאימה לפיגוע הנדיר המפורסם בדומא, שבוצע על-פי החשד על-ידי יהודי, שנמנה עם קבוצה שולית ביותר של נערי גבעות בשם 'תג מחיר'.
לכמה מקרי דומא, בגרסה יהודית, אנו נחשפים למרבה הצער מדי יום, שבהם תינוקות כמבוגרים, ומשפחות שלמות נרצחות באכזריות במחוזותינו, תחת כל עץ רענן, על-ידי מחבלים ערבים? ומשפחת פוגל כמשל. אלא שכלב נושך אדם אין זו חדשה עסיסית, המעוררת רעש תקשורתי וציבורי עולמי כמו בדומא.
כזכור, גורמי ביטחון והממשלה נמנעים מלקרוא לאינתיפאדה הנוכחית בשמה, ומעדיפים לקרוא לה 'התקוממות מוגבלת' כדי לא להבעיר יותר את השטח בקרב הפלשתינים. אולם עצם השימוש במונח טרור יהודי, היוצר בתודעה הציבורית השוואה ברמת ההיקף והחומרה, שאינה משקפת כלל את המציאות, לטרור הערבי, מתסיס במידה רבה את הרחוב הפלשתיני להגביר את הפיגועים נגד היהודים. אז מדוע מתעקשים בשב"כ על המונח הכוזב הזה - האם כדי להסיט את דעת הקהל מהטרור הערבי האמיתי?
מבחן נחמן
מבחן בוזגלו? והפעם בוזגלו המופלה לטובה בגרסת יניב נחמן. כפי שפורסם, האיש שפגע בנשים, באמצעות סם אונס סידרתי, יצא בזול מדי. מחיר העבירות החמורות שביצע הוא, אתם קוראים נכון, חצי שנת שירות בלבד. והסיבה - הוא שילם כבר מחיר נפשי כבד בגין פגיעה בשמו הטוב. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. ובכלל, האם לא הפשע, ולא הפרסום, הוא הפוגע במוניטין של האדם?
כזכור, כבר קדם לו האזרח מספר אחת במדינה,
משה קצב, המרַצה שבע שנות מאסר בגין עבירות דומות (למַעט המשקה המרדים). אם כך,
כבוד השופט ציון קפאח, על-פי מדד השם, האם לא ראוי היה לפטור את הנשיא המפורסם שעבר משפט ציבורי ומסכת השפלה כה ארוכה חסרת תקדים, מעונש מאסר בכלל? מי כמו קצב ששמו הטוב נפגע אנוּשות? איפה הפרופוציות? דומה כי אם משפט קצב שימש גורם הרתעה לאנסים, בא משפט נחמן ונותן להם סיבה למסיבה, ומוכיח להם עד כמה הפשע משתלם.
משפחה מופלאה
ישראל היפה מסתבר, מתגלה במלוא תפארתה וגבורת נפשה בדמות משפחת בן ארי השכולה. כזכור, עופר אב המשפחה, נורה בטעות על-ידי שתי חיילות מג"ב, תוך עימות עם מחבלים בירושלים. אך נראה שלא רק האב היה גיבור, שהקריב את עצמו למען ביטחון הציבור, אלא לא פחות משפחתו המופלאה. לא זו בלבד שהבת אופק, הרואה לאוֹפק רחוק, והאם יפעת היפה, אינן מפנות אצבע מאשימה כלפי החיילות, ומבקשות נקם, אלא שתיהן מתעלות מעל כאֵבן האישי. כשם המשפחה הסמלי הן נלחמות כלביאות כדי להרגיע את החיילות בתפקידן הביטחוני הקשה והאחראי, ומבקשות להיפגש איתן כדי לתמוך בהן ולהסיר כל רגשי אשמה מליבן. איפה עוד ישנן נשים כאלה, כלשון המשורר. התפוחים לא נופלים רחוק מהעץ כבר אמרנו?
ירדנה בנעלי בית
דומה כי כזמרת ותיקה וידוענית, הראיון העיתונאי עם
ירדנה ארזי חשוב להכרת הזמרת לקהל הרחב, מעֵבר למסך ולמיקרופון, כאדם וכאישה בנעלי בית (או עקב). כך הכתבה חושפת את גישתה לחיים, למקצוע, לאופנה, למשפחה, לגיל וליופי ואת בית גידולה. ראוי לציין, כי לפחות לפי התמונה, היא נראית יפה כמו תמיד ובמלוא חיוניותה.
אין ספק שאחד ההיבטים המפתיעים שנחשפו בכתבה, הוא זיקתה של ירדנה לאמונה היהודית בפרט ולמיסטיקה בכלל, המעניקות לה שלווה ויציבות בחייה. עם זאת, חבל שהיא נטועה עדיין בדעות קדומות כלפי החרדים בנושא איכות הסביבה. אז כדאי שתתעדכן. החרדים נמנים עם הארגונים הירוקים ואף מובילים אותם ואת מיזמי המִחזוּר, דוגמת ארגון חרדים לסביבה.
יתר על כן, זה כעשור שהעיר החרדית ביתר עילית זוכה ברציפות בחמישה כוכבי יופי מטעם המועצה לישראל יפה, בזכות היותה עיר נקייה ומטופחת, המוקפת גנים. כבר התורה הקפידה על בניית חצרות מסביב לבניינים לצורך אוורור וגינון.
ולקינוח מוקדש לה פזמון מתוך שיר של ילד הפלא, עמית ליסטוויד, שהיה בשעתו שלאגר היסטרי: "יש אמונה, לא אכָּנע, אשא אל שמיים תפילה. כמו פרח קמל, שנפתח ועלה, אתחיל את הכל מהתחלה".
פסוקו
טעים ובזול - מַטְעִים לכל כיס
עִסְקֵי מזון - בִּיס-נֶס
חנות פלאפונים - בִּיז-פוֹן
הראשון בתחנה: אייל גלגל"צ?
החיילים עם (אייל) הגולן
טיסת השוקולד זוכרים? - אין דִיל ואין דַיָיל
מגזין רכב - עורק (עורך) תנועה
מחיקת קבצים - מִדִלת לְדִלת
בית-ספר לאופנה - לוח הקֶפֶל
משה משה: הנשיא לא קָצַב את עונשו
השופט והמשפט: ציון קאפח - ציוּן לקיפוח של נשים?
חורף - הַייס-קוּל
בקטנה: רבי יצחק מוורקי: "אל תדאג ליום מחר - תַּקן את התמול הנעכר"
