מזה כ-15 שנה עומד שומם ונטוש מחנה צה"ל בית דגן. לא רבים יודעים כי במקום פעלה בשנות ה-40 מטוויה ערבית גדולה וכן שימש המקום כמפקדה לאנשי כנופיות ערביות - סיפורו ההיסטורי של המחנה הצבאי.
מחנה צה"ל בית דגן, הממוקם סמוך מאוד לצומת בית דגן כ-100 מטר צפונית לצומת. הוקם זמן קצר לאחר קום המדינה. שטחו כ-70 דונם ושימש במשך כ-40 שנה כבסיס לייצור ולתחזוקת חלפים וכלים צבאיים. הוא פונה על-ידי צה"ל בשנים 2000-2001 ומאז ועד היום עומד הוא נטוש, שומם ומוזנח. באוגוסט 2011 פרסמתי כתבה על מחנה צה"ל זה. הכתבה התמקדה בעיקר בהזנחה של המקום שהפך מאז ננטש למזבלה של ערימות פסולת וחומרי בניין, ובהיותו מפגע אקולוגי וסביבתי חמור.
מעט ידוע והתפרסם על תולדותיו ועברו ההיסטורי של המקום. בזמנו פניתי להיסטוריונים וחוקרי ידיעת
הארץ ידועי-שם ונברתי בארכיונים כדי לנסות לברר תולדותיו וההיסטוריה המוקדמת של המקום. אולם החומר שנמסר לי היה מועט ביותר מלווה בהשערות ולא תמיד מבוסס באסמכתאות מוצקות.
עברו ההיסטורי של המקום סיקרן ועניין אותי מאד, גם בשל היותי חובב היסטוריה, אבל בעיקר כי המקום הוא למעשה אחד מנופי ילדותי, שכן נולדתי וגדלתי במושב השוכן לא הרחק ממחנה צה"ל בית דגן, ואחד מתושבי המושב אף עבד כאזרח עובד צה"ל במחנה. אני זוכר כילד את ההילה והמסתורין סביב המחנה, שהיה מוקף חומת אבן גבוה וגדרות ולא היה ניתן לראות מה מתרחש בתוך הבסיס, דבר שהגביר את המסתורין סביבו. שמועות התהלכו פה ושם במושב בו גדלתי כי במחנה מייצרים חומרי קטל הרסניים.
בשנים האחרונות פרסמה עמותת חיל חימוש את תולדותיו של בסיס בית דגן שהשתייך לחיל חימוש. מחקר נוסף על תולדות המקום ערך רופא מבית חולים בלינסון בשם ד"ר אסף פולת. פולת מספר לי כי התגורר בעבר במושב משמר השבעה וערך מחקר על אתרים היסטוריים באזור ובכלל זה גם על מחנה הצבאי בית דגן ועברו ההיסטורי. מעיון במחקרים אלה ובארכיונים ומהצלבת מידע ניתן לקבל תמונה פחות או יותר מדויקת על עברו ההיסטורי ותולדותיו של מחנה הצבאי בית דגן.
בתקופה שלפני קום המדינה שכנו כידוע באזור כפרים ערביים כמו בית דג'ן( כיום בית דגן), אֶל-חֵ'ירִיָּה, (צומת מסובים), א-ספירייה (כפר חב"ד), כפר עאנה וסאקיה (אור יהודה).
מסביב לכפר בית דג'ן (כיום בית דגן) השתרעו פרדסים אותם עיבדו תושבי הכפרים באזור. במערב הכפר, בשטח עליו שוכן כיום מושב משמר-השבעה והמחנה הצבאי הנטוש בבית דגן, השתרע פרדס גדול עד בואכה צומת בית דגן. בשנות ה-40 הוקמה בתוך פרדס זה סמוך לצומת בית דגן מטוויה ערבית גדולה. שמה היה "גולדן ספינדל" (מטוויית הזהב). היה זה בית חרושת משוכלל לייצור אריגים ותפירת בגדים שהוקם בהשקעה גבוהה. המטווייה, כללה שני אולמות ייצור גדולים, שני מחסנים לחומרי גלם ושני בנייני מִנהלה, למקום הובאו מכונות חדישות שנקנו בחו"ל. עשרות רבות של פועלי ייצור מהכפרים באזור ואף מסוריה הגיעו והועסקו כאן בשלוש משמרות. הנהלת המטווייה שכנה בבית אבן שנבנה בכניסה למפעל. אגב חלק ניכר מהמבנים קיימים במקום עד היום.
