איומיו של סגן ראש עיריית לוד - מר יוסי הרוש, על הגב' פאני ועקנין, היו בעצם עוד הוכחה מיהם נבחרי הציבור הישראלים ברמה המוניציפלית. אין ספק שבעיר כמו לוד - שלא מכבר שוב קיבלה את האמון לבחור את נציגיה בעצמה לאחר ימי ה"וועדה הקרואה", צריכים ראשי העיר להיות זהירים כפל וכפליים במינויים מוניציפליים, ועוד לסגנות ראש העיר ולאחריות על מחלקה יוקרתית כמחלקת החינוך. אבל כנראה שהפוליטיקה נשארת קטנה וראש העיר נכנע לאילוצים פוליטיים כדי לקיים שלטון קואליציוני.
בשבוע שעבר התפוצצה שם - בלוד המשתקמת, פרשת איומיו של מר יוסי הרוש - סגן ראש העיר וראש מחלקת החינוך, על תושבת העיר. האיום היה כבד: לקיחת ילד מחזקתה רק משום שפרסמה ב"פייסבוק" טענות נגד מורי ביה"ס שבו הוכה בנה. נצא בהנחה שהטענות של הגב' ועקנין מופרכות מעיקרן, אבל זו עדיין לא יכולה להיות סיבה מספיק טובה לסגן ראש עיר להרים טלפון לאזרחית מן השורה ולאיים עלייה כמו אחרון בריוני השוק, בלקיחת בנה ממנה. אם הכול היה שקר בדבריה של גב' ועקנין הרי שאותו הרוש יכול היה להורות למחלקה המשפטית בעיריית לוד לפעול כחוק נגד הוצאת הדיבה הזו, כביכול. מנגד, כדי לקחת ילד מחזקת הוריו לא מספיק לתפסם ב"השמצת" עובד ציבור, בכיר שיהיה. שאם באמת הקריטריון ללקיחת ילדים, עקב השמצות הוריהם, היה קריטריון ללקיחת ילד מחזקת הוריו הרי שיותר משליש לפחות מילדי המדינה היו צריכים להילקח מהוריהם! מנגד, אם סגן ראש עיר מעיז לאיים באיום כזה, מסתמא שהוא יודע כי מחלקת הרווחה בעירייה תיענה לו, ואם כך הם הדברים בעיר לוד, אזי, ייתכן שיש להרהר שוב בעניין החזרת ה"וועדה הקרואה" שם.
גם התנצלותו המהירה של הרוש מוכיחה לנו כי מדובר באדם אימפולסיבי שאין לו "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכי אילו לא היה מוקלט - אזי, לא היינו שומעים ממנו התנצלות אלא עוד הכחשה. פרשת הרוש היא לדעתי חמורה יותר גם מאישומיהם של ראשי רשויות מוניציפליות בשחיתות, משום שגניבת ילד מחיק אימו חמורה שבעתיים מגזילת ככספים. כאן מתגלה כי לסגן ראש העיר אין שום רגש של חמלה אנושית משום שמסחר בחיי אדם חמור ממסחר בכספי ציבור. את האיש הזה - למרות התנצלותו (בעקבות פרסום הקלטתו...), יש לפטר לא רק מסגנותו ומהחזקת תיק החינוך אלא גם ממועצת העיר. הגיע הזמן שאמות מידה לקבלה לתפקידים לא ישודרגו רק למינויים מקצועיים, אלא גם נבחרי ציבור יאלצו להשתדרג ולעמוד באמות מידה לפני שיציגו את מועמדותם לרשימה מוניציפלית ולרשימות פוליטיות.
אין ספק שמר הרוש הרגיש בנוח לאיים איום כזה משום שהשתוללות פקידי הסעד והרווחה - בהוצאת ילדים מרשות הוריהם, עברה מזמן את "גבול הטעם הטוב". הורים טובים ודואגים הופכים בישראל לקרבנות של צעירים וצעירות חסרי ניסיון של הורות ושל העמדת משפחה רק משום שאותם צעירונים קיבלו "תעודת הסמכה" תיאורטית בענייני ה"עבודה הסוציאלית", ובזכות חרב זו הם עוברים על "גונב איש ומכרו". ילד איננו כלי נשק או נכס שכל הוצאה לפועל אקדמאית ו"מקצועית" יכולים להוציאו מרשות הוריו מולידיו רק משום שלדעת הצעירון האחראי הרי שהחינוך וההשקפה של בית ההורים איננה לטעמו ואיננה תואמת את "לימודיו המקצועיים".
מתוך 8,000 מקרים ממוצעים בשנה, במשך השנים האחרונות, הוצאו כל שנה 7,000 מקרים שלא כדין! זהו נתון האומר דרשני, ואם נוסיף לכך עיריות - כמו לוד הבעייתית למשל, ששם מחלקת הרווחה משתמשת בהוצאות האלה כמכשיר לאיומים ציבוריים, הרי שנבין עד לאן הדרדר מצב הפיקוח הסוציאלי על המשפחות בישראל.
