הצבא המצרי הוא אחד מעשרת הצבאות הגדולים בעולם, לפחות הגדול ביותר באפריקה ולבטח גם במזרח התיכון. נכון הוא שבעוצמתו, הוא פחות מהצבא הישראלי, אבל כשמביאים בחשבון את כמויות כוח-האדם 750,000 בכל הזרועות, וציודו - 3,600 טנקים, 4,500 נגמשים, אלפי תותחים וטילים, חיל אוויר עם 220 מטוסי 16-F ועוד כ-200 מטוסי קו ראשון + 200 מסוקים מסוגים שונים, 20 כלי שיט מלחמתיים + 4 צוללות, כמו-כן, יחידות מיוחדות, קומנדו וכיו"ב, התמונה בכל זאת מראה כוח מלחמתי מאוד משמעותי.
לפיכך, נשאלת פה השאלה, כיצד צבא זה לא מצליח להתמודד עם כמה מאות אנשי דאעש המציקים לו בלי הרף ומקיזים דם חייליו בחצי האי סיני?
יותר מכך, על הגבול המערבי של מצרים (עם לוב), כבר מספר חודשים, דאעש עם כמה אלפי חיילים ונשק מעולה (שלקחו מהלובים), מאיים על מצרים! למעשה, דאעש בלוב מתחזק מיום ליום ובקרוב, כך צופים מומחים, ישלוט על כל הנפט הלובי ועל ההכנסות האדירות ממנו של מיליארדי דולרים... ומכאן ששליטתו באזור תהיה מלאה. דאעש אז יחבור ל"אחים המוסלמים" (אחיהם במצרים...), ושלטונו של א-סיסי יהיה בסכנה ממשית.
אנחנו רואים פה כשל משמעותי של ההנהגה המצרית שאינה מצליחה לנצל את משאביה הביטחוניים ולכן, אם הרשלנות המצרית הביטחונית מאי-חיסול כוחני ומיידי של דאעש בסיני תמשך, ואם תתמיד באיטיות בתגובתה בגבול הלובי, הדבר יביא בהכרח למפלתו של השלטון הנוכחי במצרים, ומכאן לשליטת דאעש בכל צפון אפריקה (ואפילו במרבית הארצות באפריקה שם כבר קיימים "סניפים" של דאעש), ומכאן שאין צורך אפילו להסביר לפני איזו בעיה ביטחונית תעמוד מדינת ישראל ואיזה סכנות מחכות לה.
אם משום מה מתקבל הרושם שהצבא המצרי ומפקדיו, מקבלים משכורתם כסדרה ומשמינים מנחת מ-לא לעשות כלום, וחושבים שגן העדן הזה שלהם יימשך לנצח, עתידם צפוי להיות שחור משחור. ואם יהיו לא מעט שירימו גבה ויטענו שנראה שהמצרים כן פועלים נגד דאעש בסיני, התשובה היא: לאט מדי ומעט מדי... האם הצבא הענקי הזה לא יכול לחסלם תוך מספר ימים בשטח מדברי חשוף ובו בדואים שימכרו את מחבואי הטרוריסטים בעבור מטבע זהב?
לסיכום, קשה מאוד להבין את השאננות המצרית הטקטית נגד דאעש בסיני, באי הקצאת כוחות מתאימים למלחמה שם, וקשה יותר להבין את השאננות האסטרטגית המצרית ביחס ללוב, שם עדיין נטשת מלחמה בין שלושת השבטים העיקריים על השליטה במדינה, תוך כדי מלחמה של דאעש בכולם כדי לקבל את השליטה. לפיכך, העולם המערבי דווקא יראה בעין טובה התערבות מסיבית צבאית מצרים להשליט סדר בלוב, להזרים את הנפט לאירופה, להפסיק את שפיכות הדמים, לחסל את דאעש ואפילו לקבל מהאו"ם מנדט לכמה עשרות שנים לנהל את לוב (ולהרוויח הון עתק ממצבורי האנרגיה במדינה זו).
כאמור, הכשל המצרי לפעילות יזומה ונמרצת, הינו מסוכן ביותר לישראל, והימשכותו של כשל זה כבר גרם לכך שארה"ב אינה רואה יותר במצרים כוח מרכזי אזורי... (הם כבר מעריכים יותר את הטורקים והאירנים..) ואילו ערב-הסעודית "תפסה ביצים" לאחרונה ומעמידה עצמה כמנהיגת האזור הסוני נגד ההגמוניה השיעית לה שואפת אירן ותנסה להוביל את המערכה נגד דאעש, אלא שכרגע היא נלחמת בתימן נגד האירנים ובני בריתם...
המהפך המדיני הכללי במזרח התיכון, הביא לכך שהאינטרס הישראלי, עד כמה שזה יראה מוזר, הוא שמצרים וסעודיה (וירדן!) יהיו חזקות ונחושות לא רק לטפל בדאעש, אלא גם בו-זמנית תמשכנה לייצג את האיסלאם המתון, ויהוו את המחסום בפני הטרור האירני. תקוותה הסמויה של מדינת ישראל היא שמדינות אלו ישכנעו את הפלשתינים, בסופו של תהליך, לקבל הסדר לאוטונומיה מורחבת ומפורזת.
