חזרתו של
אריה דרעי לזירה הציבורית אינה מוסיפה כבוד למדינה. יתר על כן: יש בה אפילו פגיעה אנושה בטוהר המידות הראוי שיהיה לה.
דרעי אומנם שילם את חובו לחברה, אך בכל זאת נותר בה ממש כמוקצה. מינויו החוזר לתפקיד שר הפנים לא היה מתאפשר במדינה מתוקנת. לא מוסרית, ואף לא משפטית.
אחרי ככלות הכל, מי שהורשע בעבר בפלילים, ראוי לפחות למען הסדר הטוב להיות מורחק מהמינהל הציבורי, גם לאחר שריצה את עונשו וכשכתם הקלון כבר הוסר מראשו.
לא בישראל, שבה משק הכספים של המדינה חוטא לא אחת לטוהר המידות שלה, באין פוצה פה ובאין מצפצף. שרים שסררו ועברו על החוק - מוכשרים מחדש לחזור לסורם, וכך מתנהל לו סדר היום בשלווה ורגיעה, כאילו בעצם, דבר לא אירע.
הכשרת השרץ
אף שמינויו של דרעי הוכשר, בסופו של דבר, הוא לא נעשה בלב שלם. בסוף השבוע שעבר מסר היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, את חוות-דעתו המשפטית, לפיה מינוי דרעי לתפקיד שר הפנים "אינו לוקה באי-סבירות קיצונית".
בצד קביעה זו, היה זה וינשטיין עצמו שסייג וציין, במפורש, כי המינוי "מעורר קשיים משפטיים". אכן, מלים כדורבנות. שהשומע אותן - אוזניו תצילנה. מדוע, לעזאזל, היה בהן כדי להכשיר את השרץ?
בשורה התחתונה ראוי לזכור שזה לא רק החשד הבסיסי, כמו העניין המוסרי. אחרי ככלות הכל, אריה דרעי מעל באמון הציבור, לקח שוחד, ועכשיו רוצה שנחזיר אותו לאותו תפקיד בדיוק, עם אותה אחריות כמקודם. אלא שזה לא רק איננו כשר - זה, במחילה מכבודכם, גם מסריח!.
