אין מכלילים
מי שהזדרזו במהירות-שיא לטפול את אשמת השריפה בכפר דומא על ציבור המתנחלים - גם כשאין עדיין שמץ של הוכחה, שלא הוצאה בעינויים, כי יהודי/ם עולל/ו זאת - ממהרים באותו הקצב התזזיתי לטהר את ציבור ערביי ישראל מכל מעורבות בטרור האיסלאמיסטי.
אותם הגורמים גם מיהרו להרשיע את הימין - אלא את מי?! - בשריפה במשרדי "בצלם". לא חלפו כמה שעות, והמשטרה והכבאים דיווחו, שזו פרצה עקב קצר.
וכמובן, אין שום מלת התנצלות של מי שיש להם קושאן על האמת ועל הצדק.
דת האונס
אונס והטרדה מינית המוניים הפכו למכות מדינה באירופה, שמוצפת במהגרים מוסלמיים - למרות שהתקינות הפוליטית חייבה להימנע מלציין את מוצאם של האנסים.
האם מה שאיתרע בראש השנה הנוצרי בקלן שבגרמניה ובמקומות אחרים יחזיר את הגלגל אחורנית?!
נדמה לי, שאירופה עברה מזמן את נקודת האל-חזור, והיא ממהרת אל האסון, שהמיטה על עצמה.
אין בכך שום חדש. יודעות זאת היטב פעילות "זכויות אדם" בירושלים, בעזה, ביהודה ובשומרון, שהוטרדו מינית ללא הרף על-ידי ערבים, ונדרשו על-ידי ארגוניהן "להכיל" את הבושה מחד-גיסא ולהתלבש בצניעות מוסלמית מאידך-גיסא.
אותם הארגונים, דרך אגב, זועקים מרה כל אימת שחרדים דורשים מנשים להתלבש בצניעות כשהן עוברות בשכונותיהם.
שאלה
עברו כבר כשבועיים מאז נעלם המחבל מכפר ערה מתל אביב, וטרם קיבלנו תשובות על כמה שאלות, והגדולה בהן - כיצד הגיע נשאת מילחם מצפון תל אביב (שבה חיסל את נהג המונית הערבי מלוד) לנחל עירון?
שנת עימות
השנה השמינית והאחרונה לנשיאותו האומללה לארצות-הברית ולעולם החופשי של אובמה הולכת להיות שנה קשה של עימותים. הנשיא הכושל, שמורשתו כמעט מאופסת (אם לא מתחשבים בנזקים, שהמיט על ארצו ועל העולם החופשי), יתאמץ לכפות על ארצות-הברית ערכים, שאין רוב לקבלתם. אובמה, שרוממות הדמוקרטיה (רק) על שפתיו, ישתמש ללא-מעצורים בצווים נשיאותיים, שעוקפים את בית-הנבחרים ואת הסנאט, שבהם אין לו רוב; ובמקום לשאת-ולתת עמם, הוא ינסה לכופף את ידם. התוצאה תהיה, כנראה, שיתוק הממשל ועצירה של מינויים, הדורשים אשרור הסנאט.
מאז בחירתו הולך אובמה במסלול כפול - כביכול מחפש הסכמה, אך מוביל בכוח וללא התחשבות קדימה נושאים בעייתיים, וכופה על ארצות-הברית את דעתו בהסתמכו על כך שהקונגרס לא יצליח לגייס רוב, שיבטל את הווטו הנשיאותי מחד-גיסא, ואינו רש/אי לבטל צווים נשיאותיים מאידך-גיסא. דרך אגב, לכן, מיעטו נשיאים להשתמש בצווים נשיאותיים, ועשו זאת בהתייעצות עם הקונגרס, גם כשלא היה להם רוב בסנאט ובבית-הנבחרים.
לדוגמה - ענייני ההגירה; התנכלות לזכות החוקתית של האמריקנים לשאת נשק להגנה עצמית; מחנה-המעצר למחבלים במפרץ גואנטנאמו בקובה.
אין פלא, שאין מועמד דמוקרטי, שמעוניין, שהברווז הצולע מהבית הלבן יתמוך במסעו להיבחר למועד הדמוקרטי לנשיאות.
חוצפה
חוצפתו של
דן שפירו, שגריר ארצות-הברית בישראל, שמצא לנכון להתערב בהליכי החקיקה בכנסת של חוק העמותות, מלמדת היטב מה חושב ממשל אובמה על דמוקרטיה ועל זכותו של העם בישראל לקבוע בחוקי העמותות את מה שראוי בעיני - בלי קשר לנהוג בארצות-הברית לגבי סוכנים זרים.
וכזכור, דובר לא מעט על כספים של הממשל ועל מאמציו, שנועדו למנוע את בחירת
בנימין נתניהו מחדש במערכת הבחירות האחרונה. זה, דרך אגב, תואם לדברי השחץ של יהודי חצר אחר -
מרטין אינדיק - לגבי בחירות 1996, שגם בהן בחש הממשל הדמוקרטי (קלינטון), וניסה להשפיע על תוצאותיהן.
התנהגות, או אמירה?
מה דין עיטור, שאינו מגיע לך?
בית משפט פדרלי לערעורים בסן פרנסיסקו פסק ברוב 8:3, כי אומנם הדבר אינו ראוי (כיוון שהנו דבר שקר), אך הוא מוגן על-ידי
חופש הביטוי. כלומר, אינו עבירה על החוק.
המיעוט בשופטי המותב סברו, כי ענידת עיטורים, שאדם אינו זכאי להם, אינה אמירה (המוגנת על-ידי חופש הביטוי), אלא התנהגות פלילית, שגורמת נזק בכזב שבה.
הפסיקה הנה בעניינו של אילֶוֶן סווישֶר מאיידהו, ששירת בחיל הנחתים בשנים 1957-1954. בשנת 2001 דרש סווישר מענק המהשרד לחיילים משוחררים על היותו נפגע הלם קרב (PTSD) כתוצאה מהשתתפותו במשימה סודית בקוריאה הצפונית בשנת 1955, כשנתיים אחר תום המלחמה בקוריאה, לדבריו, בסיום המשימה העניקו לו את עיטור לב הארגמן על פציעתו הקרבית בה. סווישר לא ידע לציין את שם הקפטן, שעיטרו.
תביעתו נדחתה, ואחר שנתיים התקבלה, ושוב בוטלה - עד שבשנת 2006 התברר, שתביעתו שקרית, כמו טענותיו לגבי עיטוריו.
סווישר, שלא חזר בו מטענותיו, הורשע בבית-דין פדרלי על ענידת עיטורים, שלא היה זכאי להם, ונידון לשנת מאסר.
כאמור, ביטל בית-הדין לערעורים בסן פרנסיסקו את הרשעת סווישר, בהרחיבו את משמעות חופש הביטוי.
עכשיו יש לחיילים בסדיר ולחיילים משוחררים בארצות-הברית הרבה חומר למחשבה אודות מתחזים למיניהם, ואיפה מסתיימת התנהגותם הפוגענית, ומתחיל חופש הביטוי.
