מכת חושך. הכתוב אומר עליה "וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ". יש מפרשים שבכל היו ממששים דרכם באפלה. יש מפרשים שחושך זה לא היה העדר אור, אלא חומר מעובה שניתן למימוש, ענן שכולו אבק של חושך. יש אומרים כי כמו חסרה א' בתיבת 'וְיָמֵ֖שׁ' ויש לקרוא אותה "ויאמש", היום נעשה כאמש, השחר נסוג ללילה שקדם לו, ושהה שם חבוש שלושה ימים.
הכל ייתכן.
ואני אומר כי חושך זה שמדובר בו הוא "לֹֽא-רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת-אָחִ֗יו". זאת המכה. החושך לא היה פיזי. החושך היה כולו חשכה שיורדת על האדם שאינו רואה את אחיו, שאין האור הזוהר מפני האחר מגיע אליו, שהוא לבדו בעולמו וכל הסובב אותו כלא קיים, הוא כחשכה שבלעה אותו. ל "לֹֽא-רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת-אָחִ֗יו" היא מכה נוראה, לא רק במצרים אם כי שם נגלתה, היא היסטורית, על-זמנית, על ארצית ועל יבשתית. כל מקום בו אין אדם רואה את אחיו, את מצוקותיו, את צרכיו, את יצירתו, את אהבתו, את מקומו התחום בעולמו, היא מכת מצרים השבה ומכה עוד ועוד ומוחצת את הלוקה בה לשבת תחתיו ולמוש את עצמו כדי להיות בטוח שהוא עצמו עודו קיים...
