שומרים על הגבול

במסגרת העתירה דנא, התבקש בית המשפט לבטל את החלטתה של הוועדה המחוזית לאשר את תוכנית רע/2011/ב', ולקבוע, כי יש להגדיל את הקו הכחול של התוכנית באופן שמקרקעי העותרים יהיו חלק ממנה, ובעתיד - חלק מתוכנית מפורטת לאיחוד וחלוקה. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, צבי דותן, התייחס (14.1.16) לסבירות ההחלטה לקבוע את גבול התוכנית, באופן שלא יסכל הליכי תכנון ברמה הארצית. נקבע, כי החלטתה של הוועדה שלא להסיט את תחום גבולה המזרחי של התוכנית, באופן שתכלול את מקרקעי העותרים, היא החלטה מנומקת היטב, שניתנה מנימוקים תכנוניים ראויים. העיקרי שבהם היה ש"תחום גבולה המזרחי של התוכנית נקבע עד לגבול פרסום סעיפים 77, 78 של דרך ארצית מס' 4 שבתת"ל 43. הוועדה ערה לכך שפרסום לפי סעיף 78 אינו שולל תכנון, אולם גבול הפרסום מבטא מגמת תכנון מובהקת של תשתית לאומית... קביעת גבול התוכנית, מקום בו קיימת מגמת תכנון ארצית של תשתית לאומית, עלולה לסכל את הליכי התכנון ברמה הארצית".

להיות ערים לתכנון עתידי

בעניין זה ציין בית המשפט, כי אכן "מוסד תכנון חייב לוודא שאת סמכותו הוא מפעיל בזהירות ובכובד ראש, ועל כן, בטרם הוא ניגש לדון בתוכנית חדשה או במתן היתר על-פי תוכנית קיימת, עליו להיות ער הן לתכנון הקיים, והן לתכנון העתידי של הקרקע". במקרה זה הוועדה המחוזית לא התעלמה, ולא הייתה אמורה להתעלם, מן העובדה שהוועדה לתשתיות לאומיות מכינה תוכנית תשתית לאומית (תת"ל) להרחבתו של כביש 4, ועל כן החליטה, כי גבולה המזרחי של התוכנית יהיה עד לגבול התת"ל, כפי שסומן בקו כחול בתשריט הנלווה להודעות לפי סעיפים 78-77 שפורסמו ברשומות. לדעת בית המשפט, הרחבת תחומה של התוכנית לתוך תחומה של התת"ל, עלולה ליצור מגבלות על תכנון התת"ל ולסכל את אפשרות הקמתה של התשתית הלאומית, אותה מבקשת הות"ל לקדם. אפשרית הרחבת תחום התוכנית מבלי שהדבר יסכל את הליכי התכנון הארציים אלא ישתלב בהם, אולם לא יהא בכך להועיל לעותרים, שכן במקרה כזה תהיה למעשה חפיפה בין שתי התוכניות ובשתיהן מקרקעי העותרים ישמשו להרחבת כביש 4. בית המשפט הוסיף, כי נכון שהתת"ל עדיין אינה בתוקף, ואפשר שייקח עוד זמן רב עד אשר תיכנס לתוקף. אך עדיין, כאשר מתברר לוועדה המחוזית, כי במוסד תכנון שבהיררכיה גבוהה ממנה מתקיימים הליכי תכנון של תשתית לאומית ארצית (שאף הגיעו לשלב הסטטוטורי של פרסום הודעה), לא ניתן לומר, כי הוועדה המחוזית חרגה ממתחם הסבירות בהחלטתה להתחשב במגמת התכנון הזאת, ולא לאפשר יצירת עובדות בשטח שיסכלו את אותו תכנון. עוד קבע בית המשפט, כי על-מנת להכליל מקרקעין בקו כחול של תוכנית, יש להראות שיקולים תכנוניים המצדיקים זאת, מה שלדעת בית המשפט העותרים לא הצליחו לעשות. העובדה שמקרקעי העותרים נכללו בתוכנית קודמת, איננה מלמדת, כי המקרקעין הללו מהווים חלק מהשכונה או נדרשים לצרכי השכונה, שהרי באותה תוכנית סומנו מקרקעי העותרים כמיועדים להרחבת כביש 4, משמע: לא כמקרקעין הנדרשים לצרכי השכונה. לדעת בית המשפט, הכללה בקו הכחול במקרה זה לא נועדה להשיג מטרה תכנונית כלשהי, אלא רק להגדיל משמעותית את הפיצוי לעותרים.

על חשבון כלל הציבור

בהתייחס לאבחנה בין "שטחים לצורך ציבורי כלל-ארצי" לבין "שטחים לצורך ציבורי מקומי", קבע בית המשפט, כי צדקה הוועדה המחוזית שאבחנה בין השניים. בעוד שבשטחים לצורך ציבורי פנימי אמורים לשאת בנטל הכספי "חברי הקהילה", הרי שבשטחים לצורך ציבורי ארצי, אין הפרט צריך לשאת אלא הציבור בכללותו. נטל זה לא יושת רק על בעלי המקרקעין בתוכנית, שלא הם הנהנים מאותה תשתית לאומית, ומכל מקום, הם אינם נהנים ממנה יותר מכל פרט אחר בחברה. על יסוד זאת הגיע בית המשפט למסקנה, כי אם מקרקעי העותרים ייכללו בתחומה של התוכנית, המשמעות תהיה הטלת הנטל של עלות שדרוגו של כביש 4 הכלל-ארצי, אך ורק על בעלי המקרקעין בתחומה של תוכנית זו. סביר יותר להטיל נטל זה על הקופה הציבורית, והדרך לעשות זאת היא לא לכלול את המקרקעין בתחום התוכנית, אלא להפקיעם תוך תשלום פיצויי הפקעה. עוד קבע בית המשפט, כי שיקול הדעת של מוסדות התכנון לבחור בין שתי דרכים להשגת הייעודים הציבוריים בהם היא מעוניינת - הפקעה או חלוקה מחדש - הוא לגיטימי ומצוי בגדר מתחם הסבירות. עוד התייחס בית המשפט לטענה לפיה מדובר בהפליה בהשוואה לכל המקרים הקודמים ברעננה, שבכולם פוצו בעלי המקרקעין המיועדים להפקעה לטובת דרך בינעירונית, באמצעות הכללתם בתוכנית איחוד וחלוקה, או במתן זכויות ללא איחוד וחלוקה, והדבר נעשה תמיד בשיתוף עם הוועדה המחוזית ובעידודה. בנושא זה קבע בית המשפט, כי התוכניות אליהן הופנה הן תוכניות ישנות, שפורסמו למתן תוקף לפני 15 ו-20 שנה, ואינן משקפות את מדיניות הוועדה המחוזית ויתר מוסדות התכנון כיום. מכל מקום, "הרשות רשאית לשנות מדיניותה, ולאדם אין זכות שמדיניות בה נקטה הרשות בעבר תמשיך להתקיים". בנוסף ציין בית המשפט, כי התוכנית החדשה היחידה שניתן לומר שהיא רלוונטית, היא תוכנית רע/2012/א', הגובלת בכביש 531, תוכנית שנדונה בעתירה אחרת בבית משפט זה. אלא, שאותו מקרה אינו דומה לעניין הנדון, בעיקר משום שבאותו מקרה, התת"ל (שם - תת"ל 15) כללה סעיף שיחזור זכויות. על כן הודיעה הוועדה המחוזית לבית המשפט, כי היא מסכימה, כמקרה חריג ביותר, לדון שנית בתוכנית זו ולבחון את האפשרות להכיר במקרה זה בשחזור זכויות. במקרה הנוכחי בו אין המדובר בשחזור זכויות, ולא ניתן ללמוד גזירה שווה ביניהם. העתירה נדחית.