הקובץ מכיל רבדים של משאלות לב, געגועים עמוקים ובעיקר אמונה עיקשת וחזקה כי סוף מעשה, נובע ממחשבה תחילה כשהטוב מנצח את הרע. ואם הולכים מתוך בחירה 'בדרך המלך', מסתמן אור בקצה המנהרה (ע' 25 - כל השיר): "וּכְשֶׁהַשֶׁמֶשׁ מְנַשֶּׁקֶת לָאֹפֶל/הִיא שׁוֹלַחַת לוֹ/מַעֲשֵׂה יַלְדָּה/זְהוּבִים זְהוּבִים"...
מהות האמונה, היא בסיס ותשתית האדם, שורשיו וצמיחתו בהמשך (ע' 21 - כל השיר): "אַתְּ מִתְרַחֶשֶׁת כִּנְשָׁמָה/שֶׁבָּת בִּשְׁמוֹ, כְּטַל/רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים/בְּאֵר רֵיקָה כַּלְבָּנָה/לְהַמְשִׁיךְ לָךְ שְׁקֵדִיּוֹת/כְּשִׂמְלָתֵךְ בְּהִירַת הָרַחֲמִים./עַכְשָׁו כְּשֶׁרְצָפוֹת כְּבָר עֲרוּכוֹת/וְהַקְּלָרִינֵט נָדַם/וְעוֹד מְעַט/שְׁבָּאת"...
השיר מציג אספקלריה של היבטים המורים על מה בין 'הריק', ל'תוכן'. 'בריק', מתחוללת מחשבה אשר מנסה לשתף פעולה בין גורמי 'החוץ', לגורמי 'הפנים'. האמונה הפנימית, משלימה עם החללים החיצוניים ומביאה לשלמות הנפש עם הגוף.
מרווחי הנשימה המעניקים בני זוג אחד לשני מתחברים מאליו למרחבי הטבע וגורמים לחוסן נפשי היוצר הרמוניה בלתי פוסקת (ע' 16): ..."רִשּׁוּמִים שֶׁל זֹהַר דַּק/מֵהָעַבָּיָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַמִּדְבָּר/מֵאַמְבַּט עַרְפִלֵי הַיַּרְמוּכִים/אַתְּ קוֹמֶצֶת/ אֶת קְטּרֶת הָאוֹר מִבַּעַד לִפְחָדֵינוּ/מְסִּדְקֵי הַחֹשֶׁךְ/עוֹלָה"...
הקובץ דן בלאומיות הבין-דורית, הנעוץ בשורש המהות היהודית ששאיפתו לשמור על אדמת ארץ האבות, העין לוכדת דיון מעמיק באידיאל וחזון של השתייכות ושייכות (45): ..."עוצם עינים/ מתקפל קמץ אגרופים/ ידים מחבקות גוף /נאסף אל עצמו/ החרף הזה / לויתני/שב/אל אשר לו/ אחזת
הארץ"... וממשיך בבית מהשיר (ע' 41): ..."כְּשֶׁהָאָרֶץ עוֹדֶנָּה מִתְלַטֶּפֶת וּבְקִרְבָּה עוֹד חַם הַדָּם/וְעַד מָתַי כָּךְ נִטָּרֵף/טַאטֶע"...
כן נמצא בקבץ יריעה רחבה של שירי הגות וכיסופים לחיות בשקט עם 'האני' הערכי, למרות הקושי הפחדים ואי-הודאות. (ע' 48): ..."עבֹר בַּנָּחָשׁ הַמִּתְפַּתֵּל הַזֶּה שֶׁל קִיּוּמְךָ/כָּעוֹף הַמִּתְחַיֶה וְהָאָרֶץ/בְּחֶשְׁבּוֹן יוֹבְלוֹת/וְאַתָּה מְשַׁפְשֵׁף בָּאֶצְבָּעוֹת/אֶת קָדְקָדְךָ/וּשְׂעַר הַלְּחָיַיִם/וְהַזָּקָן/וְאֶת הַצְחוֹק שֶׁבַּשִּׁדְרָה/שֶׁבַּשְּׁכָמוֹת/שֶׁבֶּחָזֶה/שֶׁבְּקִבֹּרֶת הַזְּרוֹעַ/וּבַחֲלָצֶיךָ/וּבָרַגְלַיִם הַשְּׁלוּחוֹת/וּמִסְדְּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת/וּבְחוּט הַנְשָׁמָה/וַחֲיֵה"...
היות והמוטו המוביל את הקובץ מקורו 'בתקוה', המתפרשת גם 'כהעדר', וגם 'כתקומה' - נמצא נגיעות השזורות בשפת כתיבה לירית עשירה וכובשת (51): ..."אָדָם לְאָן יֵלֵךְ/לִנְשֹם עַל הַסְּלָעִים/לִבְחֹן אֶת פְּנִים גּוּפוֹ/כַּאֲבָנִים עָפוֹת עַל הַר/וְרֹךְ יָדַיִךְ וּצְחוֹקֵךְ/שְׁמוֹנָה יָמִים יֵלֵךְ אַחַר/כָּךְ הַפְּרִיחָה הַמְשַׁגַּעַת"...
וכשהאדם פושט בגדיו הוא נותר שברירי חסר מגן כתינוק בן יומו, או אז יכול הוא להתחיל הכל מבראשית (ע' 84): ..."עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֶסְפָה חִטָּה/שֶׁנּוֹתַרְנוּ שְׁלָפִים בְּלֹבֶן אֲדָמָה/פְּשׁוּטִים מְאֹד עַכְשָׁו"... בקלות יתרה ניתן להתחבר אל כתיבתו של המשורר הכותב מדם ליבו.
- "אל אשר לו אחוזת הארץ", אבישר הר-שפי (שירים), (הוצאת 62 בעריכת בנימין שבילי - 2015
