עם הפצת החלטתו של היועץ המשפטי בעניין הרפז תם עוד פרק בפרשה, אם כי הפרשה לא נחתמה, ייתכן שתהיינה עתירות על החלטה זו, כמו-כן על-פי ההחלטה צפויה לנו העמדה לדין של
בועז הרפז על זיוף, אשר גם היא תיצור ככל הנראה גלים בציבור.
לדעתי, לפחות בנוגע לעיתונאים, מדובר בסוף פסוק פלילי. פעילות רשויות החוק בעניינם של העיתונאים הייתה בכפפות של משי (ולטעמי שלא בצדק בעניינם של העיתונאים אשר פרסמו את המסמך המזויף), באשר היועץ המשפטי כותב בעצמו בהחלטה כדלקמן: "203. מדיניותי הנוהגת והמוצהרת היא שככלל יש לאפשר לעיתונאים חופש פעולה רחב. בהתאם לדברים אלה הנחיתי את מערכת אכיפת החוק זה מכבר לפעול בצמצום וריסון ביחס להליכים נגד עיתונאים בשל מילוי תפקידם או בשל עבירות המשיקות ל
חופש הביטוי, וכך לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע להליכים אשר עלולים לפגוע בחיסיון העיתונאי. חקירת "תיק 404" עוסקת, ביו היתר, בעבירות שבוצעו - על-פי החשד - על-ידי גורמי צבא וממשל רמי דרג, לרבות אגב שימוש בתקשורת. איש מן העיתונאים שהתבקשו למסור עדות לא חשוד בביצוע עבירה, וממילא איש מהעיתונאים לא נחקר כחשוד. כמו כך, בכל מקום בו עיתונאי מסר לחוקרי המשטרה כי תשובתו עלולה לפגוע בחיסיון עיתונאי, החקירה ביחס לאותו הנושא הופסקה, והדברים הועברו לבחינה. בסופו של יום הוחלט במקרים אלו שלא לנקוט הליך כלשהו לצורך הסרת החיסיון".
הגורם הממלכתי הראשון לטעמי שמתח ביקורת על עיתונאים בפרשה זו היה
מבקר המדינה בהקדמה לדוחו מ-6.1.13: "ו. עוד יצוין, כי לצד עצמאותה, השפעתה וחשיבותה של התקשורת האלקטרונית והכתובה, נחשף צוות הביקורת לא אחת לפעילות עיתונאית יזומה, שבה בלטה ההזדהות עם צד זה או אחר, תמיכה שהפכה למחנאות של ממש. זו תופעה לא בריאה שלא נמצאה כמותה בעבר בממדים כאלה. יש לקוות, כי הדברים לא יחזרו על עצמם בעתיד והלקחים הראויים יופקו".
אני סבור שהביקורת של מבקר המדינה לא מכסה את כל תחומי הביקורת שיש למתוח על העיתונות במקרה זה. ובהעדר טיפול פלילי על-ידי היועמ"ש, ובהעדר סמכות של מבקר המדינה בעניין העיתונאים, מן הראוי שהמועצה תדון במליאתה ובמועצתה, או אף בוועדת בדיקה שתקים, בכל ההיבטים העיתונאיים השלילים לכאורה שהתגלו בפרשה, אשר לטעמי הם:
מחנאות
אותה מחנאות עליה מדבר המבקר, הזדהות עם דמויות בפרשה, בממדים חסרי תקדים ואשר אף הערתו של המבקר בדוחו לא שמה לה קץ ולא המעיטה מעוצמתה. העיתונות המשיכה להיות מזוהה עם צד זה או צד אחר כאשר כל צד מפעיל את מיטב תותחיו על-מנת להגן על בני חסותו ועל-מנת לתקוף בני החסות של עמיתיו למקצוע.
שמירה על חיסיון מקורות
למקרא החלטתו של היועץ נוצר חשש כי מספר עיתונאים הסגירו, מי יותר מי פחות, מקורות במהלך חקירתם במשטרה, ועל-פי סעיף 203 לעיל מהחלטת היועץ לא היה ניסיון לחייב עיתונאים להסגיר מקורות, וניתן להסיק כי ככל שאכן הוסגרו מקורות, הם הוסגרו בהתנדבות, ואולי אף בהתלהבות יתרה וייתכן שמה שליבה את ההתלהבות הזו, הייתה אותה מחנאות יוקדת ואותו רצון להגן על מקורבים כאלה או אחרים, ולתקוף את מקורביהם של הקולגות.
אמת ושקר
לא ניתן להתעלם מהעובדה הפשוטה שרוני דניאל,
אמנון אברמוביץ' ו
יאיר לפיד פרסמו מאולפנם מסמך מזויף, תוך שהם מעלים חשש במהלך השידור כי הוא מזויף ותוך כדי שהם מדווחים שאייל ארד (אשר משרדו יצר את המסמך הזה לכאורה) קבע טרם השידור שמדובר "בתעלול או זיוף" והשאלה הנותרת היא מה
מועצת העיתונות מצפה מעיתונאי ישראל, כי ללא התייחסות מתאימה של המועצה, יסיק כל עיתונאי, שהסנסציה חזקה מהאמת, שעדיף לעשות הרבה רעש ובלגן עם מסמך מזויף מאשר לעבור שבת שקטה עם האמת.
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ
בספר משלי כתוב אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ. רוצה לומר אם אתם מאמינים בתבונתם של העיתונאים, בדקו את הדברים לעומק, הוכיחו אותם, ואז תזכו להערכתם ולהערכת הציבור, אך אם מדובר בחבורת לצים, חבל על זמנכם, רק שנאה וצער תצא למועצת העיתונות מכך, ויסוד קיומה של המועצה הוא ההנחה שעיתונאי ישראל, אף אם כשלו, הם אנשים חכמים ונבונים, ולכן חקירה ובדיקה של המועצה בעניין התנהגות עיתונאים בפרשה ובספיחיה, היא לטעמי סם חיים עבור המועצה.
