לפני עשרות שנים כשנכנסת לבנק "הלוואה וחסכון" כדי לפרוט מזומנים, הקופאי, בתקופה שעוד לא היו בנכולים, היה בודק וסופר את הכסף מספר פעמים כדי לוודא שלא טעה. התהליך היה מסורבל וארוך מהדרוש פעולה שאמורה לארוך חצי דקה ארכה חמש דקות. לימים בעת שהבנק מוזג ל
בנק הפועלים התברר שבבנק זה היו מחייבים את הקופאים על כל גרעון.
מתברר שרשתות הסופרמרקט מחייבות את הקופאים בגין חוסרים. למדיניות נואלת זו מצטרפות מסעדות המחייבות את המלצרים בגין טעויות עזיבת לקוחות לפני תשלום וכד'.המרחק בין החיוב להצלפה או הכאת העובד אינו רב.
בבנקים נהוג לא לחייב את הבנכולים מכמה סיבות: הדבר לא מוסרי, הגרעונות זניחים, בנכל שיחויב ינסה ליצור עודפים על חשבון לקוחות וכד'.
בסופרמרקטים ובמסעדות מנהג החיוב מעיד על שרירות לב ורמת ניהול נמוכה. יש כאן חוכמה קטנה לחבוט בעובדים קשי יום ולמעשה יש פה ניצול לרעה של כוח תוך יצירת אנטגוניזם בין העובד למקום העבודה.
יקחו ההנהלות דוגמה ממנהלי הבנקים שכנראה כושרם ורמתם גבוהים מממוצע המנהלים במרכולים. אחרי הכל אם מחייבים את הקופאי מדוע לא לחייב משכורת מנהלים,בדרגים השונים בעת שהם גורמים להפסדים?