מיליארד דולר פיצויים על הפרת פטנט

ההתגוננות מפני תביעות בגין הפרת פטנט ביודעין עשויה לחייב סוג חדש לגמרי של טענת הגנה - דהיינו, כזו המוכיחה כי טענות ההגנה הנטענות הן סבירות מבחינה אוביקטיבית. במסגרת מאבק הנמשך זמן רב בין חברת Bard Peripheral Vascular, Inc. לבין חברת W.L. Gore & Associates, Inc., האשימה Bard את Gore בהפרה ביודעין של אחד הפטנטים שלה, המתייחס לשתל תותב בכלי-דם. התביעה, שהסתיימה לאחרונה בפסיקה המחייבת את Gore בתשלום של כמעט מיליארד דולר, סבבה סביב השאלה האם טענות הגנה מסוימות שנטענו על-ידי Gore במהלך המשפט היו סבירות מבחינה אוביקטיבית - כלומר, האם היה בהן כדי לתמוך במסקנה סבירה שהפטנט לא היה תקף. בית המשפט קבע לבסוף ש-Gore אינה יכולה להתחמק מפסיקה של הפרה מרצון, מכיוון שלא הייתה אמורה לצפות באופן סביר שטענות ההגנה שלה תתקבלנה, ובמיוחד טענותיה שהפטנט של Bard לא היה תקף מכיוון שלא הוזכר שמם של הממציאים הנכונים. ניתן לטעון שבהחלטתו זו העלה בית המשפט את הרף העומד בפני נתבעים עתידיים בגין הפרת פטנט, שיחייב אותם להוכיח סבירוּת אוביקטיבית של טענות הגנה מסוימות במענה לתביעה בגין הפרה ביודעין. ההגנה של Gore אל מול הטענות של Bard על הפרה ביודעין בתובענה זו התמקדה בטענה של Gore שבפטנט של Bard לא צוין שמם של כל הממציאים בפועל, ולפיכך, הוא אינו יכול להיות תקף. חברת Gore טענה שאחד מעובדיה היה אמור להירשם כממציא שותף בפטנט של Bard. טענת הגנה זו מובילה את התביעה בחזרה אל המעבדה, אל הרגע שבו נהגתה האמצאה, לפני שהוגשה הבקשה לרישום פטנט באוקטובר 1974. בראשית שנות השבעים עסק ד"ר גולדפרבּ, מי שמוזכר כממציא של הפטנט, במחקר של דרכים שונות לבניית שתל לכלי-דם. בשנת 1973 פנה אליו מר קוּפּר, עובד של חברת Gore, וסיפק לו צינורות העשויים מהחומר ePTFE ("פוליטטרפלואורואתילן עם התרחבות גבוהה"), באומרו שהצינורות עשויים להיות שימושיים למטרה זו. ד"ר גולדפרבּ אכן אימץ בסופו של דבר את החומר ועשה בו שימוש בהתקן הרשום כפטנט, אך לא לפני שזיהה את חשיבותה של תכונה מסוימת של החומר, שבזכותה הוא מתאים לשימוש במוצר המיועד לכלי-דם. חשיבותה של תכונה זו התבררה מאוחר יותר כגורם קריטי בוויכוח על האמצאה. אולם, מכיוון שד"ר גולדפרבּ עשה שימוש בחומר שסופק על-ידי מר קוּפּר בהתקן הרשום כפטנט, טענה חברת Gore שהפטנט הגיע למר קוּפּר או שהוא היה ממציא שותף של האמצאה הרשומה כפטנט. זמן קצר לאחר שד"ר גולדפרבּ הגיש בקשה לרישום הפטנט שלו ב-1974, הגישה חברת Gore בקשה משלה לרישום פטנט ופתחה בהליך של "התערבות" בפני המשרד לענייני פטנטים וסימני מסחר של ארה"ב, על-מנת לקבוע למי מוקנית קדימות בקשר לאמצאה הנתבעת. חברת Gore טענה כי מר קוּפּר, בכך שסיפק את צינורות ה-ePTFE לד"ר גולדפרבּ, הפך את האמצאה למעשית לפני שנהגתה על-ידי ד"ר גולדפרבּ. לאחר הליכים משפטיים ממושכים (על פני כמעט 20 שנה) ורצופי ערעורים בפני המשרד לענייני פטנטים וסימני מסחר של ארה"ב בעניין הגיית האמצאה, נקבע כי ד"ר גולדפרבּ הוא שגילה ראשון את תכונת המפתח הנחוצה לבניית שתל לכלי-דם מוצלח והפך אותה למעשית - ולפיכך זכאי לפטנט. ואכן, מר קוּפּר סיפק באותה תקופה את אותה צנרת ePTFE לחוקרים אחרים, שלא הצליחו לפתח שתל מוצלח. וכמו-כן, התיעוד גם מצביע על כך שמר קוּפּר לא היה מודע לתכונה הקריטית - לרבות טענות שמר קוּפּר הוציא את שקפי המחקר של ד"ר גולדפרבּ מהמעבדה, כדי לנסות להבין את האמצאה. לאחר רישום הפטנט, תבעה בשנת 2003 חברת Bard את חברת Gore בגין הפרת פטנט. בכתב ההגנה שלה לטענות של Bard על הפרה ביודעין, טענה Gore שהיה צריך לציין את מר קוּפּר כממציא שותף בפטנט של Bard, וכי לפיכך הפטנט של Bard אינו תקף בגין הימנעות מלציין את שמו של מר קוּפּר בתור ממציא. חבר המשובעים, לעומת זאת, דחה את הטענה של Gore וקבע שהפטנט היה תקף, שחברת Gore הפרה את הפטנט, ושההפרה מצד Gore נעשתה ביודעין. בגלל הקביעה של הפרה ביודעין, פסק בית המשפט כי על Gore לשלם ל-Bard פיצויים מוגדלים ושכר טירחת עורכי דין בסכום של כמעט מיליארד דולר. חברת Gore ערערה על הפסיקה. אולם, במקום להפוך את ההחלטה, קבע בית המשפט לערעורים בענייני פטנטים שהגנת הבעלוּת על האמצאה של Gore אינה מובילה למסקנה סבירה שהפטנט לא היה תקף. ולפיכך, בהותירו על-כנה את ההחלטה, קבע בית המשפט שאין די בטענת ההגנה של Gore כדי להוכיח ש-Gore לא פעלה ביודעין בהפרתה את הפטנט של Bard. החלטה זו של בית המשפט מדגישה את החשיבות של ביסוס טענות הגנה סבירות מבחינה אוביקטיבית על-מנת להתגונן מפני תביעות בגין הפרה ביודעין ומפני האפשרות שייפסקו פיצויים מוגדלים הנלווים לקביעה של הפרה ביודעין. אחת האסטרטגיות לחיזוק ההוכחה בדבר סבירותה של טענת הגנה והימנעות מהמצב אליו נקלעה חברת Gore היא לקבל ולהסתמך על חוות דעת של עורך דין, שמספקת בסיס איתן להגנה מפני האשמות אפשריות בדבר הפרה ביודעין. חוות דעת כזו חייבת להיות מנומקת היטב לאור עוּבדות המקרה ולאור כל ההיסטוריה הרלוונטית שלו. במקרה שלפנינו, חברת Gore טענה שהסתמכה על חוות דעת של עורך דין כבסיס להגנה שלה מפני ההאשמות מצד Bard על הפרה ביודעין. בית המשפט לערעורים, לעומת זאת, קבע שחוות הדעת במכתבו של עורך הדין, עליה הסתמכה חברת Gore, סובלת מפגמים קריטיים. בית המשפט הצביע על מקרים שבהם חוות הדעת התעלמה או עמדה בסתירה באופן אחר לעובדות המקרה, וקבע כי חוות הדעת חסרה בסיס משכנע סביר במידה מספקת. כדי להימנע מלהיקלע לצד הלא-נכון של תביעה לפיצויים מוגדלים בגין הפרה ביודעין, הכרחי לפנות בשלב מוקדם לקבלת חוות דעת של עורך דין, כדי לבסס את הסבירוּת של טענות ההגנה מפני תביעות אפשרויות בגין הפרה ביודעין. עם זאת, על עורך הדין שלכם להיות מודע לכל עוּבדות המקרה ולאמות המידה המשפטיות החלות במקרים כאלה, ועל יסודות אלה לספק הגנה משכנעת במידה סבירה. אסור שחוות דעת כלשהי של עורך דין תתעלם מפסיקות קודמות המנוּגדות לטענות ההגנה המוּעלות. כפי שהיה במקרה שלפנינו, הסתמכות בלתי-סבירה על חוות דעת של עורך דין אינה מקנה חסינות מפני אחריות משפטית. בחרו את עורך הדין שלכם בתבונה.