מבחן בפסיכופתולוגיה

האם קיימת הפרדה בין השמאל הכביכול 'מרכזי' לבין השמאל הבוגדני וחדור השנאה העצמית היהודית? לעיתים נדמה שהיטשטשו הגבולות וכי אלה ואלה חד הם. רבים במפלגתו של הרצוג נוהגים בקיצוניות האופיינית לפוסט ציונים. הם בטוחים שיש כיבוש, הם מאמינים שצה"ל לא מוסרי, הם נהנים לראות תינוקות יהודים מגורשים מבתיהם ומאחזיהם, הם גוש אחד, שבט אחד, עת מתחוללת מתקפה ציבורית נגד שמאלנים קיצוניים מהם. קשה ל'הגמוניה של מעמד הפועלים' להסכין עם אובדן השלטון. וכאשר זה אירע והם הבינו את גודל המפלה, החלו במסע בוגדנות שאת שיאו מבטאות כנופיות השמאל הקיצוני בהפצה שיטתית של דברי כזב, הממומנים על-ידי שונאי ישראל, מתוך כוונה לפגוע בלגיטימציה של ישראל בעולם. למרבה הבושה הם נתמכים על-ידי מפקדים בכירים לשעבר בצבא, המפיצים את הדעות הנפשעות בשם הדמוקרטיה. השאלה הנשאלת, אפוא נמתח הגבול המבדיל בין מחלוקת חריפה, אך עדיין בתחום הלגיטימיות, לבין השנאה העצמית שהיא תופעה פתולוגית לכל דבר ועניין. הביטוי 'שנאה עצמית' הוא תופעה המייחדת אך ורק את היהדות בקרב האומות, ועדות לכך היא העובדה שהמונח בלתי מוכר מחוץ למחנה היהודי. היכן עובר אותו קו שממנו והלאה מתגלגל ציבור מדוכא אל התיעוב העצמי. מספר דוגמאות ימחישו כי העניין מתקיים רק ביהדות. מאז המאה האחת עשרה ידעו הארמנים שורה של כיבושים וגירושים. גלי הפורענות בהם שהחלו בשלהי המאה ה-י"ט הגיעו לשיאם בהשמדת עם מידי הטורקים בשנים 1.16-1916 . גם היום רובו של העם הארמני מפוזר, אך האם שמע מישהו על 'שנאה עצמית ארמנית'? פולין למשל נאבקה תחת כיבוש זר כ-150 שנה, ובמלחמת העולם השנייה ידעה את אימי הנאציזם ואחריו את הדיכוי הקומוניסטי, ועם זאת איש לא יעלה על דעתו לדבר על 'שנאה עצמית פולנית', או הבסקים בצפון ספרד המשוללים זכויות לאום מזה אלף שנים, כלואים בין צרפת וספרד, שתי מעצמות. האם הם התדרדרו אל מחוזות של פסיכוזה לאומית? נהפוך הוא. הם גאים במורשתם ומצפים כי יזכו לעצמאות.

אין כפרה

מקדש שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. קביעה זו שאין לה משל בקרב האומות, מיטיבה לתאר את מרכיב השסע הקטלני המבתר את נפש היהודי. פסוקים רבים בתנ"ך מציגים את שפיכות הדמים וגילוי העריות ככאלה שאין עליהם כפרה. עבודה זרה היא החטא האולטימטיבי שבגינו חרב הבית הראשון, ובעקבותיו גלות ארוכה, פורענויות ושמד ששיאן בשואת יהודי אירופה. ומה אומר הציווי הבא היישר מפי הגבורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך... לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך". די לעיין בכתבי יוסף בן מתתיהו המתאר את שנאת האחים בימי המרד הגדול, כדי לעמוד שהניסיון הפטתי משהו - לנסות ולהגדיר ביהדות את ההתנהלות הבלתי סבירה כמחלוקת, לרוב אינה כזאת. ואכן כיוון ש"הלשינו אצל הרומיים את היהודים המאמינים והביאו אותם בצרה גדולה" נוספה בשלהי ימי הבית השני אל תפילת שמונה עשרה - קללה. "ולמלשינים אל תהי תקווה... והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכלם ותשפילם ותכניעם במהרה בימינו". כך העימותים רוויי השנאה בין הליטאים לחסידים במאה ה-י"ח, כך שנאת הגרמני המתבולל בנוסח "גרמני בן דת משה" לתנועה הציונית, כך ההסתה הפרועה של תנועת העבודה - הן זו מאסכולת מאיר יערי והן זו של מחנה בן-גוריון - ברוויזיוניסטים שנואי נפשם, והסזון ואלטלנה. י.ח. ברנר סופר ה"אף על-פי כן" היטיב לתאר בסגנונו המושחז את התופעה וזה מה שכתב: "בימות המשיח יהיו כל היהודים כל כך רזים וכחושים. למה? פשוט, איש יאכל ויכלה בשר רעהו. יתר על כן... אילו היה הוא... רוצה לעשות קץ לשאלת היהודים, הוא היה נותן להם ארץ שיוכלו להיכנס אליה, והיו כלים שם מאליהם מקנאה ומשנאה...ע מי אירופה, למרות אשר חנקו אותנו, כאשר יחנקו את הדבר הנתעב העומד בדרך, האם לא ראויים הם לכבוד? די להאשים את כל העולם! אנו חיינו מימיות יבנה ועוד קודם אנשים גרים ונודדים, חסרי אדמה, סרסורים, ומה הפלא אם שונאים אותם?" ופרנץ קפקא עונה באחד ממכתביו לאהובתו מילנה יסנסקה השואלת, האם אתה יהודי? "שמעתי איך כינו את היהודים (שבט מצורע, ארור) וכי אין זה מובן שמסתלקים מן המקום בו שונאים אותך כל כך. מה הגבורה להיצמד כמקקים שלא ניתן להכריתם, בחדר אמבטיה, לעיתים הייתי רוצה לתחוב את היהודים לתוך מגרה של ארון כביסה, להמתין מעט, להוציא את המגירה לבדוק אם כבר נחנקו כולם, ושוב עד שיחנקו כולם"...

מושחתת מוסרית

קצר המקום להביא דוגמאות מיני רוב של התופעה שזכתה לבחינה מעמיקה של אסכולות שונות בפסיכולוגיה, החל בפסיכואנליזה על-ידי פרויד, תיאודור לסינג הבוחן את התופעה מכלי ראשון של מי שנמנה בעצמו בפרק נכבד של חייו עם יהודים שונאי עצמם בגרמניה, פסיכולוגיה חברתית מאסכולת קורט לוין וכלה במה שמכונה "תסמונת שטוקהולם ו"סינדרום הילד המוכה" אותו פיתח קנת לוין. האם ניתן להגדיר את התנהלות השמאל היהודי הקשה, בעיקר במדינת ישראל, בהגדרה "פסיכופתולוגיה"? שלוש דוגמאות של מדגם מייצג, שלושה זוכי פרס ישראל: דליה רביקוביץ, מיהרה לעזה לקבל את פני הראיס, ואמרה "אני כל כך מאושרת שיאסר ערפאת שב כבר אל נחלת אבותיו". מי היא המשוררת הדגולה? מושחתת מוסרית? חסרת דעת? שולמית אלוני שרת החינוך: "תקופה לאומנית פשיסטית שמאפיין אותה פופוליזם ברוטלי... כור ההיתוך של לאומנות מיסטית אגרסיבית, שרעיון העם הנבחר במרכזה", אמרה זאת בימי שלטון הליכוד, לאחר 'ההגמוניה הפועלית' לאחר שלטון הטוטליטריות של השמאל שבאה לידי ביטוי בשלטון בן-גוריון, התבטאות אחת מיני רבות, ועל תרומתה "למדינה ולחברה, מאבקה על כבוד האדם", קיבלה את פרס ישראל. האין בהתבטאויותיה של הגברת אלוני פגיעה במערכת השיקולים הרציונלים? התנהגות לכל אורך פעילותה שהתאפיינה בפרשנות חד-צדדית, פגם בהתייחסות למציאות, מסקנות בלתי נסבלות ובלתי מציאותיות? פרופ' שטרנהל "אי-אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים בכוח... רק מי שיהיה מוכן לעלות עם טנקים על עופרה יוכל לבלום את הסחף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" כן, לעלות עם טנקים, להרוס, להחריב, להרוג ולחסל את יושבי עופרה. טנק אינו קלנועית, כי אם מערכת נשק קטלנית שייעודה לשגר פגזים בקוטר 120 מ"מ, על-מנת לחסל כליל את האויב... לו עמד למשפט היה בא-כוחו טוען לאי שפיות, לפטור אותו ממאסר ותחת זאת לאשפזו במחלקה סגורה. אולם האיש הנ"ל הוא פרופסור, מופיע בכנסים, מחבר ספרים, על כן אם אינו בלתי שפוי בעליל, הרי שהוא מושחת מוסרית מן הזן הגרוע ביותר. השילוש הקדוש הנ"ל הוא רק דוגמה מזערית. איך אמרה ציפורה לבני בהיותה שרת חוץ בממשלת אולמרט "ללא מדינה פלשתינית, ישראל גמורה..." ואכן את התופעה הפתולוגית מביא במשך שנים שמעון פרס לביטוי שהוא כבר טרגי-קומי. "אין לי סבלנות להיסטוריה. ההיסטוריה משעממת אותי... העבר מעניין אותו כשלגי דאשתקד, כולי מסור לעתיד, אין לך שגיאה גדולה יותר מאשר לימוד מן ההיסטוריה, אין דבר שניתן ללמוד ממנה".