הסיפור העצוב המוכר והמקומם חוזר על עצמו שוב ושוב. יהודים חלוצים רוכשים בית בחברון, משלמים את תמורתו, נכנסים לרכושם ומגורשים ממנו במהירות ביעילות ובכוח. את הצפרדע הבאושה הזו אנו נאלצים לבלוע פעם אחר פעם, הגיע הזמן לשים לדבר סוף!.
הכול זוכרים את בית השלום ("בית המריבה" בפי התקשורת העוינת) ממנו גורשו היהודים לפני כמה שנים. לימים הורשו הבעלים היהודים לחזור וליישב את הבית אם כי במגבלות חמורות ולא סבירות שאינן עומדות בשום מבחן חוקי ומשפטי. שרירות לשמה, ככה זה אם אתה יהודי בחברון.
חלפו שנים והסיפור חזר על עצמו בבית המכפלה. רכישה בכסף מלא, אכלוס וגירוש. הבית הזה עדיין עומד בשיממונו, בהוראת השר הממונה (ואולי בגיבוי ובהוראת הראשון בין שווים- ראש הממשלה עצמו...)
ולאחרונה ממש, שני בתים שנרכשו ואוכלסו פונו בנחישות ובמהירות, ללא כל סיבה, זולת שרירות הלב הנ"ל ו/או מדיניות מכוונת להגביל את התפתחות היישוב היהודי בחברון, לצמצמו ולדכאו.
מקוממת במיוחד העובדה שהמגרשים נתלים בתואנה הריקה מכל תוכן לפיה מה שעומד בבסיס החלטותיהם הוא השמירה על שלטון החוק. השקר כה גס עד כי תצלנה אוזני שומעיו. שלטון החוק? הרי הכול יודעים בבחינת מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, שהאויב הערבי בונה עשרות אלפי בתים בלתי חוקיים ברחבי ארצנו האהובה ואין פוצה פה ומצפצף. אלפי פסקי דין חלוטים להריסת הבנייה הערבית הבלתי חוקית ממתינים כאבן שאין לה הופכין לביצוע, ואין מי שייתן את ההוראה.
ואילו כאן, במקום שביהודים עסקינן, הביצוע הוא מהיר, חד, כואב ויעיל, יעיל מאד. עובדה - כוחות גדולים עטו על בית רחל ובית לאה ובלא עדינות ו/או רגישות סלקו בכוח את מאתיים היהודים שישבו בביתם החדש.
אור קטן מפציע, אולי, בקצה המנהרה החשוכה הזו, אליה הורגלנו בעל כורחנו. כמה חברי כנסת ו
בצלאל סמוטריץ' בראשם, הודיעו שלא יתמכו בקואליציה כל עוד לא ישובו היהודים לרכושם הנגזל. בהיות הרוב ממנו נהנית הקואליציה תלוי על בלימה ובאשר כל קול משפיע, דומה כי הפעם הזו היא שעת כושר להתחיל ולעשות סדר.
להווה ידוע שהיחס לבתים בחברון הוא חלק מבעיה רחבת היקף - הצרת צעדי היהודים ביו"ש, הגבלה, הקפאה וצמצום התפתחות. על-מנת לפתור מצב זה שהוא קשה מנשוא, סוכם בהסכמים הקואליציוניים על הקמת וועדת שרים להתיישבות אשר תכריע בסוגיות פרטניות וכלליות. למותר לציין, סיכום זה לא כובד עד היום!
אין לנו אלה להפציר בחברי הכנסת וסמוטריץ' בראשם, שלא ייסוגו מעמדתם שהובעה בפומבי ויממשו את מנוף הכוח הפוליטי שבידיהם על-מנת להכריע את שרירות הלב ולעשות צדק עם היהודים. זו עת להכרעה וייקוב הדין את ההר.
