1. המציאות עולה על כל דמיון. שאלת טריוויה: מי הציע לכנסת הראשונה ב-1949 להחליט כי "הכנסת מכריזה על אי-הכרתה של מדינת ישראל בשלטון המלך עבדאללה... בירושלים העתיקה ובחלקה השני של ארץ ישראל"? (ותודה על התזכורת, ל
חגי סגל ולמיכאל בהגן).
תשובה שלא תאומן היום: איש השמאל הסוּפֶר-קיצוני ח"כ מאיר וילנר, הקומוניסט, ולימים איש סיעת
חד"ש, שעימה נמנה כיום היהודי היחיד בה ח"כ
דב חנין.
ומי דרש באותו דיון לכבוש – כן, לכבוש!! את ירושלים העתיקה מידי הירדנים, בכוח הנשק? תשובה: איש סיעת מפ"ם (כיום מר"צ), ח"כ יצחק בן אהרון.
ואיזו סיעה העלתה הצעת אי-אמון בממשלת בן-גוריון, רק מפני ש"ה
ממשלה משלימה עם סיפוח ירושלים העתיקה וחלקי
הארץ הכבושים (בידי הירדנים – מ"ר), לממלכת עבר הירדן"? לא להאמין: סיעת מפ"ם שבקצה השמאלי של הסקאלה (כיום מרצ).
ועוד טריוויה אחת ודי: מי טען באותה ישיבת כנסת כי "לא השלמנו ולא נשלים עם חלוקת הארץ"(!?) שוב לא תאמינו: ח"כ אהרון ציזלינג, איש מפלגת השמאל מפ"ם, שברבות הימים נטמעה במרצ של
שולמית אלוני ו
יוסי שריד.
מסתבר שהיו ימים שבהם השמאל בהתלהבות קרא לממשלה, לשחרר את ירושלים ויהודה ושומרון, מידי הירדנים. היו זמנים.
2. כלפי מה אמורים הדברים, הנשמעים היום כֹה מופרכים? כלפי שליחם של מצביעי הליכוד, שר הביטחון בוגי יעלון, לשעבר חניך קן הנוער העובד בקריית חיים האדומה, אשר הזדרז בשבוע שעבר לפנות מתיישבים, ובהם שלושה ראשי סניפים של הליכוד: אילן בדני, רחלי סקעאת ומתי יצחק, שהתנחלו בשני בתים שרכשו יהודים בכסף מלא, סמוך למערת המכפלה בחברון.
יעלון נימק בציניות רבה את הגירוש, בטענה כוזבת של הפרת החוק. מה לעשות, אבל מסתבר שדווקא האיש שרוממות החוק בגרונו, אינו נוקף אצבע למניעת הפרה סיטונית וסדרתית של החוק, על-ידי הבנייה הערבית הפרועה בכל רחבי הארץ. החוק היה לצחוק.
3. וכאן באה שאלת טריוויה מס' 5: כיצד היה מגיב הפוליטיקאי יעלון, כלפי הליך גירוש מתיישבים מבתים שנרכשו בחברון בכסף מלא, ביוזמת שר ביטחון אחר?
לא צריך לנחש. הנה ציטוט מדויק של דברים שהשמיע לפני ארבע שנים השר לעניינים אסטרטגיים בוגי יעלון, בעת ששר ביטחון אחר,
אהוד ברק, פינה מתיישבים מבית שרכשו יהודים בחברון: "שר הביטחון מבעיר מדורות. הוא פועל בניגוד לדרכה של הממשלה ופוגע ביכולת שלנו לפתור בעיות... שר הביטחון מעדיף לתקוע את ההליכים, לא רק בבית בחברון, אלא בעוד מקומות ברחבי יהודה ושומרון, בהם ניתן להסדיר את הבעיות שעולות".
בוקר טוב אליהו-בוגי! המציאות, שוב הוכח, עולה על כל דמיון. מי היה מאמין שמי שמאשים את קודמו בפופוליזם, תוך קריצה מפא"י'ניקית לעבר השמאל הנושף בעורפו, ינהג בדיוק באותן שיטות שבהן נקט המפא"י'ניק המוצהר אהוד ברק?
4. איפה אם כן ניצב שר הביטחון יעלון? בימין או בשמאל? עם המתיישבים או נגדם? האם הוא מבקש לשחזר את גיבור סיפורו של סטיבנסון, ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד?
מצד אחד, הוא אכן תרם תרומה משמעותית בנושאי התיישבות ביו"ש. הוא אישר בשבועות האחרונים את צירופו של המתחם הכנסייתי 'בית ברכה' המשתרע על פני 40 דונם, לשטח השיפוט של המועצה האזורית גוש-עציון. זהו מתחם שרכשה 'הקרן לגאולת קרקעות ישראל', גוף אמריקני שמאחוריו עומדים איל ההון ארווין מוסקוביץ' מניו-יורק, ורעייתו.
יעלון היה זה שאישר את תוכניות המיתאר ביישובים שונים ביו"ש: איתמר, יקיר, שבות רחל, סנסנה, ויקיר בשומרון, שהתב"ע שלו אושרה אך לפני כחודש.
מצד שני קשה להגדיר כאיש המחנה הלאומי את מי שמתנהג כאילו נשלח לממשלה על-ידי השמאל: החלטתו האישית להפר את החלטת הממשלה שלא למסור לפלשתינים גופות מחבלים; התנגדותו ליוזמת הרמטכ"ל להוציא מידי צה"ל את שופרו של השמאל הקיצוני,
גלי צה"ל; עיקשותו לסכל את ההסכם הקואליציוני בדבר מינויו של סגן שר הביטחון הרב אלי בן דהן לממונה על המינהל האזרחי; ביזוי התחייבותו הקואליציונית של נתניהו לסיעת
הבית היהודי להקים ועדת שרים לענייני התיישבות; אדישותו כלפי המכשלה הצפויה לרוח הלחימה של צה"ל, מהעברת תחום התודעה היהודית (שהוקם בימי ממשלת מפא"י, ביוזמת שר החינוך דאז זלמן ארן), מידי הרבנות הצבאית, שניהלה אותו בהצלחה מוכחת, לידי אכ"א, גוף מינהלי-טכני, נטול הכשרה, ידע ורצון, לעסוק בהקניית תודעה יהודית חיונית בסיסית לחיילי צה"ל.
ומי יכול לשכוח את התעקשותו של יעלון בישיבות הקבינט בימי צוק איתן, מאז תחילת המבצע ב-8.7.15 עד 18 בחודש, שלא להיענות לדרישת שרים לצאת לפעולה נגד מנהרות התופת בעזה? תושבי הדרום ברחו אז מבתיהם מאימת המנהרות, ויעלון עדיין סירב. עד שהמהלך נכפה עליו על-ידי החמאס, כש-13 מאנשיו הגיחו מתוך מנהרת תופת ביישוב סופה, ואילצו את הרמטכ"ל גנץ להתנצל: "האירוע הזה הפיל לנו את האסימון". עד אז לא נפל להם האסימון.
5. אז איפה נמצא באמת יעלון? מעקב אחר התנהלותו מעלה, כי האיש צופה, ככל הנראה, את שיא הקריירה הציבורית שלו בלשכת ראש הממשלה, לאחר שנתניהו יתלה את הנעליים. לשם כך הוא הסיק, כנראה, לקחים מהתנהגותו הבעייתית של איש ימין נוסף, רובי ריבלין, שמכוחה גרף הנשיא תמיכה רבתי מהשמאל במירוצו לנשיאות.
ריבלין אהב אז להציג עצמו כאישיות ממלכתית, על-מפלגתית, א-פוליטית, לכאורה כלל ישראלית. השיקול של רובי יכול להיות גם השיקול של יעלון: קולות מימין ממילא יימצאו בכיסו בעת מבחן, ואת קולות השמאל יצטרך לקושש באמצעות מטבע קשה: מחוות שונות, החל בהמשך התנהלותה השמאלנית של תחנת גלי צה"ל מבלי לנסות לשדרג אותה, ולוּ רק לכאורה, לתחנה כלל-ישראלית; וכלה בגירוש כוחני של יהודים מבתים שרכשו בכסף מלא.
6. עצה טובה ליעלון: אל תלך בדרכו של ריבלין. הוא לא נזקק לתמיכת הליכודניקים במרוץ לנשיאות. בנשיא בוחרים רק הח"כים. אבל בפריימריז מצביעים רבבות בוחרי הליכוד, שעדיין מחבקים בחום את ההתיישבות ביו"ש, ומדיחים כל מי שנחשב יריב לה. יש דוגמאות למכביר. קח עצה טובה, מר יעלון.
