שגריר ארה"ב, דן שאפירו, מאמין ב"שטחים תמורת שלום" ולוחץ לנסיגה לקווי 1967 שהם רצועת חוף של 25-9 ק"מ הנשלטת על-ידי רכסי יו"ש. בניגוד לרוב הציבור והקונגרס בארה"ב, השגריר מתעלם ממרכזיות יו"ש בהיסטוריה היהודית, ומנסה להקריב מציאות בת 1,400 שנים במזרח תיכון אלים, בוגדני ומונחה-הסתה על מזבח הרהורי-לב וושינגטוניים.
אם ישראל הייתה נכנעת ללחץ נשיאי ארה"ב ונסוגה מהגולן, היה הטרור האיסלאמי משתלט על הרמה ודן את ישובי הצפון (לפחות) לשגרה הטראומטית של ישובי גבול עזה.
יציבותם של הסכמים מזרח תיכוניים זהה ליציבות משטרים ערביים ומדיניותם שהם ההפכפכיים והתזזיתיים בעולם - מאז המאה השביעית - כפי שמפגין הצונאמי הערבי מצפון מערב אפריקה עד המפרץ הפרסי. לדוגמה, חילופי משטר בירדן יהפכו את הגבול השקט ביותר לגבול המסוכן ביותר.
חסידי "שטחים תמורת שלום" סבורים שנסיגה מיו"ש תשכנע את הערבים להעניק ל"כופר" היהודי את אשר ה"מאמינים" המוסלמים אינם מעניקים איש לרעהו מאז הולדת האיסלאם: דו-קיום בשלום ועמידה בהסכמים. הם לוחצים לקבל הסכם המחייב ויתור על שטח קריטי למען שלום, אך לא מחייב החזרת השטח אם השלום מופר, כצפוי באזורנו.
אסכולת "שטחים תמורת שלום" תורמת לביטחון אם השלום נשמר, אך פוגעת בביטחון אם השלום מופר, כמקובל בשכונתנו. ויתור על שטחים עקב הסכמי אוסלו ועקירת ישובי רצועת עזה החריף את הטרור בהיקף דרמטי. "שטחים תמורת שלום" תייבא את הצונאמי הערבי לרכסי יו"ש השולטים על בקעת הירדן ו-80% מתושבי ותשתיות ישראל, כולל ירושלים, נתב"ג, כביש 6 ותל אביב.
רוחבם של קווי 1967 זהה לאורך מסלול ההמראה בדאלאס ופחות מהמרחק בין מרכז לונדון לנמל התעופה שם. פגיעותה של ישראל, באזור האלים והבלתי-צפוי בעולם, מאפשרים מרווח-שגיאה זעיר ומחייבים סף-ביטחון גבוה.
הרמטכ"ל האמריקני ב-1967, הגנרל ווילר, אמר לנשיא ג'ונסון: "צרכי הביטחון המינימלים של ישראל מחייבים שליטה ברכסי יו"ש, הגולן ועזה." 100 גנרלים ואדמירלים אמריקנים פרסמו עצומה המזהירה את ישראל מנסיגה מיו"ש "הבלתי-ניתן לפרוז יעיל". האדמירל האמריקני, באד נאנס כתב: "הרכס המזרחי ביו"ש הוא ממכשולי השריון היעילים בעולם.... הרכס המערבי מהווה זירה חלומית לפלישה לישראל.... שליטה ביו"ש מעניקה לישראל 50 שעות, קריטיות לקיומה, לגיוס המלואים מול מתקפת פתע...."
בניגוד לתובנה המקובלת, השטח קריטי גם/יותר בעידן הטילים המתוחכמים, כפי שטוען "מכון לוחמת הקרקע של צבא ארה"ב": "כוחות הקרקע הם לב ההרתעה... יכולים להרוס ולכבוש.... הפצצות אוויר מדויקות חיוניות אך אינם משלימות את המלאכה...." טילים מתוחכמים היום מתיישנים מחר, ואפשר גם לשבשם. אבל רכסים שולטים היום שולטים גם מחר.
בניגוד לסיני הגובל בנגב הדומה לו טופוגרפית, דל-אוכלוסין ומארח חלק נכבד מצה"ל, רכסי יו"ש שולטים על מרכז המדינה, המאוכלסת והפגיעה ביותר. הפרת פירוז בסיני (22,000 קמ"ר) מעניקה לישראל 50 שעות התראה, אך ביו"ש (2.200 קמ"ר) רק 10 שעות. ויתור על סיני היה סיכון מחושב; ויתור על רכסי יו"ש יהיה הימור אובדני.
"שטחים תמורת שלום" ביו"ש יקעקע את כוח ההרתעה של ישראל, שהוא תעודת ביטוח החיים בשכונה האלימה בעולם, שהיא חסרת-סובלנות ל"כופר", ובמיוחד אם אינו עומד בלחצים.
