יהדות צ'כוסלובקיה הייתה קהילה מפוארת, יהודית וציונית על כל זרמיה, חילונית, ודתית, בחלקה מתבוללת, ובה זרמים סוציאליסטיים וקומוניסטים וסתם אנשים מהשורה, בני אדם כמונו. תקופה זוהר קצרה חלפה, עברה על היהדות ברפובליקה הצ'כוסלובקית תחת השלטון הנאור והדמוקרטי של מסאריק ובנש לאחר מלחמת העולם הראשונה, שלאחריה נוצרה המדינה המלאכותית הזו מהחלק המערבי, שהיה קשור לאזור האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ומהחלק המזרחי הסלובקי, שהיה שטח כבוש ומשועבד להונגריה הכובשת. בין 1918 ל-1939 חייתה היהדות בארץ הפורייה והיפה הזו על זמן חיים שאול. הקישור המובא כאן מהספר "ההגדה הציונית של א-לזרע והלנה" מספר על האכזריות החייתית, והסבל הנורא שעבר על למעלה משלושת אלפים מיהודי מזרח סלובקיה. הפרק מבוסס על מחקר שמקורותיו מהספר מיכלובצה והסביבה 1968 בעריכת מרדכי בן זאב (פרקש), ומתיעוד יד-ושם של רשימות הנשלחים לפולין להשמדה בשלוש רכבות, כל אחת נושאת כאלף מיהודי מיכלובצה והסביבה אל העיירה לוקוב Lukow בפולין, שם נרצחו עד האחרון שבהם במיידנק טרבלינקה וסוביבור. אתה עובר על דפי הנשלחים למותם, בהם חלוקה למשפחות שלמות, סבים וסבות, אבא אמא, ילדים בכל הגילאים. בדייקנות גרמנית אופיינית נרשמו שמות הילדים, ולידם הערה Kinder ילד - חלקם ילידי 1938 אחרים 1941 - תינוקות. עבור כל אדם ברכבת שילמה ממשלת סלובקיה, הגרורה הנאצית של היטלר בראשותו של הכומר הצורר יוזף טיסו, 500 מרק גרמניים "עלות" הובלתם בטרנספורט ורציחתם. ההובלה ברכבת הייתה עינוי נורא ומחריד, בכל קרון בקר הריק מכל אמצעי קיום הודחסו בכוח 80-100 בני אדם, ללא מים, בלא אפשרות להתפנות, בלא אפשרות לשבת, בלא מזון. הרכבות נעצרו לפעמים ימים שלמים עד הגיען לפולין. בין רבע לשליש מהאנשים מתו בנסיעה מות ייסורים. עד היום ראינו מעט מהמתרחש בטרנספורט הרכבות בסרט "רשימות שינדלר", שם התיזו אנשים רחומים מים בצינור להשקות את האנשים הגוועים בצמא. זו הייתה הגבורה והשואה - בסדר הזה, והאומר כי היהודים, הורינו וסבינו הלכו כצאן לטבח אינם מבינים גבורה מהי. לזכור ולא לשכוח. יהי זכר הנרצחים חקוק על לוח לבנו לעולמי עולמים.