החיים הם ודאי לא כל כך קיצוניים, כי בד"כ לפני קבלת החלטה יתייעץ הפרקליט המוביל את התיק (מי יותר מי פחות) עם אותם מומחים, והחלטתו בעניינים הקשורים בתיק לא תהיינה מנותקות לחלוטין מהמציאות המקצועית, ומכאן שסביר כי החלטה שתיפול על ידו תהיה מקובלת בעיקרה על גורמי המקצוע, אך כאן צצות ועולות 2 בעיות מרכזיות ויסודיות והן:
(א) מה קורה באותם מקרים שהפרקליט לא מתייעץ, וכופה את דעתו על גורמי המקצוע, ובמקרה כזה היועץ (לשעבר) וינשטיין היה מגבה אותו פרקליט עם תורת ה"לשון האחת" על-אף שכזה פרקליט הופך משפט למשפח.
(ב) מה קורה לאורך הזמן כאשר ברור לכל גורמי המקצוע, שהם חייבים להתיישר עם הצמרת כמו חיילים במסדר, אין מצפון, אין אתיקה, תיקוב ה"אמת" של היועץ המשפטי את ההר.
גישה כזו של "אמת אחת" אשר כנראה כבר מושרשת מזה שנים רבות במשרד המשפטים יוצרת מומחים שהם ראשים קטנים, מומחים שאינם מומחים, יס מנים, מומחים המתיישרים עם כל רוח (ולעיתים ודאי גם עם רוח השטות) של הפרקליט המוביל את התיק, מתגמלת את חסרי חוט השדרה ופולטת את אלה שעומדים על דעתם.
חופש ביטוי וחופש חשיבה אינם נחלתם רק של יריבים פוליטיים משמאל ומימין בלבד, חופש ביטוי וחופש חשיבה הם גם החופש של עובד מדינה להביע עמדה שונה מעמדת מנהליו והנהלת המשרד, ודאי שאל לנו לגמד או להעלים את דעתו של המומחה אל מול דעתו של הפרקליט המוביל את התיק, אשר אינו מומחה כלל בתחום התמחותו של המומחה.
וכשם שלא מקובלת על הדעת אמירה של פרקליט מטעם המדינה למומחה מטעם המשטרה המעיד על דוכן העדים "אתה אל תגיד לי שמהירות הרכב הייתה 80 קמ"ש והרי אני (הפרקליט) קבעתי לך כבר אתמול, כאשר שיניתי את תצהירך, שהמהירות הייתה 50 קמ"ש", כן לא מקובל על הדעת עצם שינוי תצהירו כנ"ל. התצהיר והעדות היינו הך הם, השפעה על עד, אם באופן פומבי אל מול השופט ואם בדלת האחורית באמצעות תצהיר היא אסורה בתכלית האיסור, הן בפן העובדתי והן בפן של דעתו של העד, באשר דעתו של העד היא במקרים רבים הראיה הכי משמעותית שיש לו לבית המשפט.