|
מאבות תעשיית הקולנוע בישראל
|
|
|
|
עשרות יוצרים שחקנים ואנשי קולנוע עשו באולפני גבע את צעדיהם הראשונים ולימים היוו את עמוד התווך של תעשיית הקולנוע בארץ
▪ ▪ ▪
|
לא יהיה זה מוגזם לכנות את מרדכי נבון אבי תעשיית הקולנוע במדינת ישראל. נבון ייסד וניהל אולפני חברת סרטי גבע זמן קצר לאחר קום המדינה כשבארץ לא הייתה תשתית רצינית לענף. האתגר היה אז לא רק לעשות סרט מוצלח אלא בכלל לעשות סרט. במהלך השנים הפיקה חברת סרטי גבע בניהולו מאות יומני קולנוע, סרטי תעודה, סרטי הסברה ונתנה שירותי מעבדה ואולפן להפקות חיצוניות.
באולפני סרטי גבע צמחו מיטב יוצרי הסרטים בישראל, עשרות יוצרים שחקנים ואנשי קולנוע עשו כאן את צעדיהם הראשונים ולימים היוו את עמוד התווך של תעשיית הקולנוע בארץ. בהם: אורי זהר, מנחם גולן, דוד פרלוב, דויד גורפינקל, ניסים ליאון (ניצ'ו), אדם גרינברג, חיים שרייבר, יאיר פרדלסקי, חיים טופול, גילה אלמגור, גדעון זינגר, יוסי בנאי, בומבה צור, מייק בורשטיין ועוד. בנוסף לסרטים דוקומנטריים, סרטי הסברה ויומן גבע המיתולוגי הופקו בסרטי גבע בהנהלתו של נבון גם סרטים עלילתיים ובניהם: "מעשה במונית"(1956)."עמוד האש" (1959) "איי לייק מייק" (1961), "אלדורדו" (1963), "חבורה שכזאת" (1963), "דליה והמלחים" (1964), "חור בלבנה" (1965), "שני קוני למל" (1966) ועוד.
|
|
|
מרדכי נבון עם שמעון פרס
[צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
|
| "אדם בעל קסם בלתי רגיל וכושר התחברות לאנשים, נמרץ, עקשן וממוקד מטרה" | |
|
|
|
|
בזכות המזל המשולש קם סרט שיירשם בתולדות הקולנוע לא בגלל "הראשוניות" שלו - כסרט סינמסקופי, צבעוני, מוסיקאלי ראשון בישראל - אלא כסרט השייך לתרבות ולאמנות היהודית
▪ ▪ ▪
|
מרדכי נבון נולד ב-1910 בעיירה זביירצ'ה שבפולין למשה וזיסל סטורוזום. סטורוזום בפולנית פירושו - מאה חוכמות, ומכאן השם נבון... זביירצ'ה שלפני המלחמה הייתה עיירה עם נשמה ואופי יהודיים. ילדותו עברה עליו בחדר, ובהמשך למד בישיבה. בהיותו בן 15 לערך בשנת 1925, עלה עם המשפחה לארץ והשתקע בתל אביב. נישא לצפורה לבית ורשבסקי. לזוג נולדה בת, נעמי, כיום נעמי פורת.
ב-1939, כשהוא כבר נשוי לצפורה ואב לנעמי הוא מלווה את נבחרת הכדורגל של מכבי לאוסטרליה, במסגרת משלחת של מכבי-א"י לאוסטרליה וכשפורצת מלחמת העולם השנייה הוא מחליט להישאר במלבורן ורעייתו ציפורה ובתו נעמי מצטרפות אליו. הוא עוסק בסחר בטקסטיל, מצליח מאוד בעסקיו וצובר הון. נבון התערה בקהילה היהודית והיה אחד היוזמים העיקריים של בית הספר העברי במלבורן. לאחר שבע שנות שהיה באוסטרליה, ב-1946 חוזרת המשפחה לארץ. למרדכי וציפורה נבון נולדת בת נוספת, עמרה. כיום עמרה זסלבסקי. כעבור כשנה וחצי ב-1947 שוב אורזת המשפחה את מטלטליה ונוסעת לפריז, שם עוסק אב המשפחה מרדכי ברכש עבור המדינה שבדרך. בפריז הוא פוגש את בן-דודו יוסף נבון ואת איש הקולנוע יצחק אגדתי, פגישה ששינתה את חייו. יוסף נבון ויצחק אגדתי חולמים להקים בארץ אולפני הסרטה ומחפשים שותף בעל הון שישקיע בציוד צילום ומעבדה. מרדכי נבון נשבה ברעיון החלוצי-ציוני ונכנס להרפתקה העסקית הגדולה בחייו. בשנת 1949 חזר נבון לישראל והקים בגבעתיים, בשותפות עם יצחק אגדתי ובן דודו יוסף נבון את חברת "סרטי גבע". האולפנים הראשונים ממוקמים במחסן עצים נטוש בגבעת רמב"ם מעל הבריכה. התנאים היו קשים, בעליית הגג קיננו ציפורים שצייצו דווקא בשעת ההקלטות, אבל יש רצון עז לעשיה וחדווה של התחלות. בשנים 1950 עד 1952 סרטי גבע סיפקה שירותי מעבדה להסתדרות העובדים, לצה"ל ולסרטי תעודה והסברה ממשלתיים. בנוסף הייתה שותפה להפקת "יומן קולון" שהפך ב-1953 ליומן חדשות דו-שבועי המוכר בשם "יומני גבע". רק עשר שנים אחר-כך ב-1959 הוקמו האולפנים החדשים.
מספרת הבת, עמרה זסלבסקי: "הקולנוע הופך להיות כל עולמו של אבא, עולם של מעט זוהר, הרבה עבודה קשה, דאגות ומאבקי הישרדות. הוא אוכל, שותה וישן קולנוע. בית המשפחה ברחוב סוקולוב היה מוכר לרבים. דבר שבשגרה היה "להיפגש אצל נבון על הדשא" לקריאת תסריט, לחתימה על חוזה או לפגישת עסקים של אנשי קולנוע מ הארץ ומחו"ל. בעצם אין הפרדה בין החיים הפרטיים וגבע. הסרט "אלדורדו" שצולם בבית משפחת מרדכי נבון ברחוב סוקולוב יזכיר לכל מי שהכיר את הבית את המטבח, ואת החדרים השונים. רוב זמנו נתון להפקת סרטים. סיפוק אדיר עם כל סרט שמצליח ומתח אדיר עם כל סרט שמפסיד. המתח והלחץ נותנים אותותיהם ושנתיים לפני שנפטר גופו בוגד בו והוא מקבל סטרוק ראשון. חצי גופו משותק ובכוח רצון עילאי הוא מבריא. וכך הוא כותב לבתו עמרה: "עמרה יקרה, כפי שאת רואה אני כבר מנסה לכתוב ביד ימנית, אני מרגיש הרבה יותר טוב אבל עוד חלש. אביך המתגעגע".
במהרה חוזר נבון לפעילות במשנה מרץ. כאשר ישראל בקר מגיע עם התסריט של שני קוני למל - קומדיה עממית של אברהם גולדפאדן, מראשית ימי התיאטרון היידי הוא יודע שזו ההזדמנות להנציח את העיירה היהודית. הוא מהמר על כל הקופה וניגש להפקה הגדולה ביותר שנעשתה בארץ עד כה.
לקראת סיום הצילומים של שני קוני למל מתמוטט נבון ולא זוכה לראות את סיומו. דב פורת חתנו משלים את הסרט שזכה להצלחה רבה. בסרט צפו אלפים רבים, והוא הוכתר כסרט הטוב של שנת 1966.
אומרת עמרה זסלבסקי בתו של מרדכי נבון: "אבא היה איש של ניגודים: איש חלומות וחזון ובעיקר איש עשייה בעל כוח עמידה עצום, איש העולם הגדול ואיש משפחה, קשה ועקשן אבל רך אוהב ומפנק, קשור לבוהמה אבל שמרני בחינוך ילדיו, מודרני וקשור בכל מאודו למסורת היהודית ולשורשיו, מתרועע עם ראשי העם וחייכן לאחרון העובדים, רציני אבל עם המון הומור ותמיד ישלוף סיפור מצחיק שקרה לו בעבר או בדיחה מתאימה. בעל הון ונותן בסתר, סובלני ובעל סבולת אך חסר סבלנות למי שלא רץ בקצב שלו.
|
|
|
[צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
|
| נלחם בכל מאודו את מלחמת הקיום של הקולנוע הישראלי. | |
|
|
|
|
אבא היה אדם בעל קסם בלתי רגיל וכושר התחברות לאנשים, נמרץ, עקשן וממוקד מטרה
▪ ▪ ▪
|
בערב לזכרו של נבון בסנימטק תל אביב (25.1.2016) נשאה בתו עמרה זסלבסקי דברים נרגשים ואני מביא קטעים מדבריה כלשונם.
"אני מתקשה להאמין, אבל חמישים שנה חלפו מאז נפטר אבינו, מרדכי נבון. אחותי נעמי הייתה בת שלושים ואני הייתי חיילת בת עשרים, כשאבא יצא אותו בוקר מהבית לאולפנים. בתוך כמה שעות התמוטט על הסט של שני קוני למל, והכרתו לא שבה אליו. שלושה ימים רצופים ישבנו עם אימא בביה"ח, וכשהודיעו לנו שנפטר הרגשנו שהעולם סביבנו מתרסק.
אבא היה אדם בעל קסם בלתי רגיל וכושר התחברות לאנשים, נמרץ, עקשן וממוקד מטרה. תכונות אלו, ואימא שעמדה כל השנים לצידו, אפשרו לו את העשייה העצומה. עם כל עיסוקיו הרבים תמיד מצא זמן למשפחה המצומצמת והמורחבת, ובשבילנו היה אבא חם, אוהב ומפנק מאין כמותו.
ב-1949 הקים עם יצחק אגדתי את סרטי גבע. באותו זמן, תחילת שנות החמישים, לא הייתה בארץ תשתית רצינית לענף. האתגר היה אז לא רק לעשות סרט מוצלח אלא בכלל לעשות סרט. אבא היה בין אותם משוגעים שדבקו בחזון שכאן בארץ תקום תעשיית סרטים. ביחד עם אגדתי הוא בנה ב-1959 את האולפנים החדשים בגבעתיים כשהמוטו שלו הוא מצוינות וחדשנות, ונלחם בכל מאודו את מלחמת הקיום של הקולנוע הישראלי.
נעמי ואני גדלנו בתוך אולפני גבע, בין גלגלי הסרטים וריח הצלוליד, וזכורות לנו היטב השנים הראשונות: העשייה בתנאים לא תנאים, האכזבות והמאבקים היומיומיים על ההישרדות, ומאידך הגאווה על כל קטע חשוב שנכנס ליומן, על השיפור באיכויות הסרטים והחגיגה שהייתה עם כל הקרנה של סרט ארוך שהושלם.
בשנת 1963 נפרד מרדכי נבון מאגדתי שותפו והיה למנהלה היחיד של החברה, עד למותו הפתאומי במהלך צילומי הסרט "שני קוני למל".
נתן גרוס, מי שהיה עיתונאי ועורך יומני גבע, כתב ב"על המשמר": מזלו של המחזה "שני קוני למל" שנפל בידי ישראל בקר..., מזלו שמצא לו שחקנים טובים ומסורים, ועוד מזלו שנפל בידי מרדכי נבון ז"ל, מפיק אשר האמין בסרט והשקיע את כל הונו ומרצו למען הנציחו - ואף נתן את חייו עבורו. על-ידי כך הנציח מרדכי נבון גם את עצמו, שהרי שמו יהיה קשור לנצח ב"שני קוני למל" בתולדות הסרט הישראלי. בזכות המזל המשולש קם סרט שיירשם בתולדות הקולנוע לא בגלל "הראשוניות" שלו - כסרט סינמסקופי, צבעוני, מוסיקאלי ראשון בישראל - אלא כסרט השייך לתרבות ולאמנות היהודית, סרט ישראלי המנציח פולקלור יהודי שכמעט ואינו קיים עוד".
לאחר מותו ספד לו זאב רב נוף ב עיתון דבר: "הוא היה שייך לאותו סוג "חד-פעמי", לחיל המחץ של החלוצים לאילו העושים יש מאין".
חבל שלא זכה לראות את חלומו מתגשם, את תעשיית הקולנוע הפורחת ואת עשרות הסרטים המופקים כאן מדי שנה ואף זוכים לפרסים בינלאומיים.
[בתמונה: מרדכי נבון עם פנחס ספיר, אבא בן, משה שרת בהקרנת הבכורה של איי לייק מייק]
|
|
