הכנסת תקיים השבוע אירוע להקמתה של שדולה למען "כשרות קהילתית". יש לברך על כל יוזמה שמקדמת שמירת כשרות בפרט וערכי יהדות ואמון הדדי בין בני-אדם בכלל. במקביל תלויה ועומדת עתירה לבג"ץ של מסעדות הנמצאות בפיקוח "השגחה פרטית" להיות מוכרות ככשרות לעניין חוק איסור הונאה בכשרות.
לא הצלחתי להבין במה שונה בעיקרון "השגחה פרטית - כשרות קהילתית" מעשרות השגחות פרטיות אחרות ובדצים למיניהם?
הכשרות בארץ ובעולם מופרטת מזה שנים רבות-והרבנות איננה "מונופול" אלא אחד הגורמים בשוק הכשרות. יש בארץ "חוק איסור הונאה בכשרות". זה חוק שנועד להגן על הצרכנים מפרסום מטעה. נקבע בחוק שאם עסק כגון מסעדה או מפעל מפרסם שהמזון כשר, עליו להיות בפיקוח הרבנות או מי שתמנה מטעמה. ליותר ממיליון שומרי-כשרות שאינם סומכים על הרבנות השגחה מטעמה אינה מספיקה והפרסום "כשר" עלול להטעותם. אבל החוק לא הכיר בבד"צים ולא בהשגחה פרטית אחרת אלא ברבנות הרשמית במדינה. זהו סוג של פשרה שנראה לי שיש בה היגיון מסוים.
יוצא מזה שרוב מפעלי המזון (יקבים למשל) המעוניינים בכשרות בד"ץ כדי לשווק ליותר צרכנים חייבים לשלם אגרה כחוק ולקבל גם כשרות של הרבנות ואינם יכולים לטעון שכשרות בד"צ, מחמירה ומקובלת ככל שתהיה, הופכת אותם לכשרים.
הנה מה שהבנתי מדף הפייסבוק של "השגחה פרטית - כשרות קהילתית":
- אנשי הארגון מודאגים מכך שייתכן שמסעדות הנמצאות בפיקוח הרבנות אינן באמת כשרות משום שהפיקוח אינו יעיל. לדברי הארגון: "מסעדות רבות אינן מקבלות את תשומת הלב ההלכתית" ועוד: "בתי עסק המוגדרים כ"כשרים" ע"פ הרבנות כשרותם מבחינה הלכתית מוטלת בספק."
- לדבריהם: "תוכנית "השגחה פרטית" נולדה בעקבות משבר אמון אותו חווים אזרחי ישראל כלפי מוסדות הרבנות הראשית"
- במקום שבו ניתנת תשומת לב הלכתית המסעדות "מעידות כי הן סובלות מיחסי שררה מצד נציגי הרבנות".
- הארגון פיתח תוכנית מרתקת בעיני, המבוססת על אמון והנשענת על לימוד והכשרה של צוות העובדים ומינוי נאמן כשרות. אין לי ספק שלדעת "השגחה פרטית" תקדם שיטה זו את הכשרות בישראל הן מבחינה הלכתית והן מבחינת המסעדות שיבקשו כשרות.
למקרא הדברים התרוצצו בקרבי תחושות סותרות: מצד אחד, יוזמה חינוכית המבקשת להעמיק את "תשומת הלב ההלכתית" ולקדם את הכשרות בישראל. יפה! לכו בכוחכם זה להגדיל כשרות ולהאדירה והושעתם את ישראל. מאידך-גיסא, לא יכולתי להשתחרר מן ההרגשה של פופוליזם בהתנפלות על הרבנות. נדהמתי שמי שמבקשים לקדם ולחזק את הכשרות (אני מאמין להם) אינם זהירים בלשונם ומטילים ספק מבחינה הלכתית בכל בתי העסק תחת הכשר רבנות מה שמהווה פגיעה במפקחים, במשגיחים וחשש לפגיעה כלכלית בבתי העסק עצמם. כאבו לי ההכללות, הטלת הדופי בכל מערך הכשרות של הרבנות וברבנות בכלל וכל זה בשמם של "כל אזרחי ישראל".
זה למעלה מארבעים שנה אני משרת ברבנות מתוכם כמה עשורים כרב המועצה המקומית הר אדר. אני "סמוך על שולחנם" של מספר מחלקות כשרות במועצות דתיות ורואה מקרוב את היחסים עם עשרות מסעדות, אולמות אירועים ומפעלי מזון. תמיד יש מקום לשיפורים והתייעלות אבל מעולם לא נתקלתי ב"יחסי שררה" בין הפיקוח למסעדות ולמפעלים. להפך: ראיתי איזה מאמצים משקיעים מנהלי המחלקות ומפקחי הכשרות כדי לחסוך בעלויות ולא לגרום לכך ששכר המשגיחים ועליות ההכשר יפגעו בפרנסתם. ראיתי באיזו רגישות מתייחסים לעסקים קטנים כגון מאפיות, יקבי בוטיק, קונדיטוריות. מעל לכל פגשתי מפקחי כשרות שהם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה מוכנים תמיד להדריך ולהסביר בסבלנות ונועם הליכות.
תמהתי: מדוע הבד"צים הפרטיים הרבים והשונים אינם עותרים גם הם לבג"ץ נגד ה"בלעדיות" של הרבנות? הפניתי את השאלה לרב החבר באחד הבד"צים הגדולים. כמעט אין מפעל או יבואן מזון המכבד את עצמו שאינו מבקש את הכשרות שלהם. בתחילה הוא לא הבין את שאלתי. לאחר מכן אמר: "המדינה חייבת לקבוע איזשהו קריטריון לאמת בפרסום? לאחר שתקבע את הקריטריון הזה היא צריכה למנות מפקח. מה מציעים? שהמדינה תפקח ותבדוק אם הבד"ץ כשר? מי שלא רוצה את ההשגחה שלי - שלא ייקח. אני יוזמה פרטית שאינה תלויה במדינה."
אם ארגון "השגחה פרטית - כשרות קהילתית" היה נהנה היום מקהילת לקוחות גדולה של בתי עסק, מפעלים ומסעדות האם גם אז היה מתחיל את דרכו בהתרסה כמו-פופוליסטית נגד הרבנות הרשמית? בניסוחים פוגעניים ומכלילים כלפי ציבור גדול של משגיחים ומפקחים העושים מלאכתם נאמנה? בפגיעה בפרנסתם של בעלי מסעדות ע"י הטלת ספק בכשרותן?
יש לארגון רעיון חדשני כיצד לחזק את הכשרות ההלכתית ולהעמיק את האמון בכשרות. מוטב שיעסקו בו ולא בהתרסות ומחלוקות. רדו מהבג"ץ והיו בד"צ. השקיעו בכשרות בדרככם הייחודית, הרחיבו אותה לטובת הרבים ויֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ.
