|
צוותים שעבדו שנים כבר הכינו לאולמרט את תרופת הפלא, שקראו לה - הפיכת רשות הדואר לחברת הדואר
▪ ▪ ▪
|
לאחר שנת 2000 החלו לנסר באוויר כל הסיסמאות על הכרח בשינוי, על חשיבות התחרות, על הפרטה. מעבר לכל הוועדות שדנו בשינוי מצבה של רשות הדואר, לא היה זה בגדר סוד, שהיו טייקונים ואילי הון שחיכו לגזול נתחים משוק העברת הדואר, שעליו חלשה רשות הדואר.
לכולם היה ברור, שמהפכה נועזת מדי, עלולה להוביל לקריסת שירותי הדואר ולפגיעה בציבור הלקוחות שנזקק מאוד לשירותי הדואר. השאלה שריחפה באוויר, כיצד ניתן לפתוח את שוק הדואר לתחרות, בלי לגרום לקריסה טוטאלית.
כאשר הגיע אהוד אולמרט למשרד התקשורת, הוא היה שר המסחר והתעשיה, ותיק התקשורת היה נספח קטן בממלכה שלו. צוותים שעבדו שנים כבר הכינו לו את תרופת הפלא, שקראו לה - הפיכת רשות הדואר לחברת הדואר. ועדת מקנזי סללה את השביל לפתרון, שעלול היה להפוך ברבות הימים לרעל, לציאניד, למכת מוות לשירותי הדואר הקלאסיים, לשירות המפואר שקראו לו "השירות האוניברסאלי".
|
|
לבלוע את הגלולה המרה בשלבים
|
|
|
|
|
מכונות המיון המודרניות [צילום: הרצל חקק]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| חברת הדואר הושלכה למים, כשידיה קשורות. לה לא אפשר חוק חברת הדואר להגמיש מחירים. המחירים שלה היו קבועים בחוק. | |
|
|
|
|
דואר ישראל נשלח "לעמוד בפינה" – לאבד נתחי העברת דואר רווחיים, ולצמצם עצמו במשימות קשות יותר
▪ ▪ ▪
|
הדרך להפיכה לחברה נסללה עם שינוי החקיקה בכנסת ישראל, והדרך לשכנע את ראשי רשות הדואר להסכים למהלך, היה בכך שהציעו לה סם הרדמה פשוט, שנקרא פתיחה מדורגת של השוק לתחרות:
שינוי חוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986, או "חוק הדואר" החדש, אותו אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, הכיל את עיקרי השינויים הבאים בשוק הדואר:
1. הרחבת התחרות בשוק הדואר באורח הדרגתי ובשלבים: החל ב-31 בינואר 2006;
2. שינוי מעמדה של רשות הדואר לחברה ממשלתית הפועלת על-פי עקרונות עסקיים ובסביבת מיסוי של חברה עסקית.
נקבע לוח זמנים של פתיחה הדרגתית, והחשש היה מה יקרה, כאשר כל השוק ייפתח לתחרות. כאן חיכה לחברה החדשה, חברת הדואר, הדגל השחור של הסכנה הגדולה: לחברות המתחרות ניתנה הרשות להגמיש מחירים, ורק לרכוש את כל הלקוחות האסטרטגיים של חברת הדואר. חברת הדואר הושלכה למים, כשידיה קשורות. לה לא אפשר חוק חברת הדואר להגמיש מחירים. המחירים שלה היו קבועים בחוק. האם לא היה זה ברור, שזה רק עניין של זמן שהמתחרים יביסו את חברת דואר ישראל?
הרגולטור בעצם יצר כאן אפליה לרעת דואר ישראל: החברות המתחרות זכו ליתרון שאין לו ערוך, שכן הן הורשו לחלק דואר באזורי "שמנת" ספציפיים, כמו ירושלים, תל אביב וחיפה, ולא חויבו לשאת על שכמם משא כבד כמו חלוקה בעיירות מרוחקות. דואר ישראל נשלח "לעמוד בפינה" – לאבד נתחי העברת דואר רווחיים, ולצמצם עצמו במשימות קשות יותר: חברת הדואר נאלצת לשרך דרכיה בקווי דואר נע לא רווחיים ליישובים נידחים ומרוחקים.
אילי ההון והטייקונים, שדחפו לסוג זה של הפרטת שירותי הדואר, חיכו לרגע המיוחל הזה. הלקוחות האסטרטגיים שהם עיקר השוק, נפלו לזרועותיהם הפתוחות בקלות. המתחרים ידעו לספק מחירי מציאה, בעוד חברת הדואר כבולה בידיה. חוק חברת הדואר לא אפשר לה להגמיש מחירים. יותר מזה: עתה שנחלשה, ציפו ממנה להמשיך לכתת רגליה בעיירות מרוחקות ובקיבוצים בפריפריה ולעבוד במחירי הפסד מחפירים. הטייקונים נשארו ליהנות מחלוקה סלקטיבית באזורי שמנת, בעוד דואר ישראל חויב לשאת בעול הכבד של מתן שירות אוניברסאלי. זו עבודה עם שליחות, אבל להישאר רק עם שליחות, זה לא מספיק. עם זה לא קונים אוכל במכולת.
היום הסיפור מצטייר כדרמה זולה: הרדימו את חברת הדואר באשליית שווא, שהיא תוכל לפצות את עצמה על אובדן הליבּה שלה, על אובדן הנתח הגדול של העברת הדואר. מכרו לה אשליות שווא, שתשלים את החסר בפריצה לתחומי פעולה חדשים. סמי ההרדמה כנראה עזרו. רשות הדואר הסכימה להפוך לחברה. ההסכמה לקבל את דין משרד התקשורת ולהפוך לחברה, כשאין לדואר אפשרות אמיתית להתחרות בצורה הוגנת, הוּכְחה כטעות גורלית.
כיצד הסכים דואר ישראל להפיל עצמו כך לקרשים?
באותם ימים, הרגיעו את ראשי החברה ואת העובדים, הבטיחו שיערבו לכך שלא ייפגעו, שיספקו להם שמיכת הביטחון. טפחו על כתפיהם של ראשי החברה, שיצעדו בבטחה, שהם מספיק גדולים לחפש עבודות מזדמנות אחרות, שהם בוודאי מוכשרים לכך. סיפרו להם,
שֶׁחיש מהרה הם ימצאו תחליפים לנתח המכובד של העברת דואר באמצעות עסקֵי ביטוח ושירותים פיננסיים. בסופו של יום, לקחו מדואר ישראל את העסק האמיתי הממשי, ונתנו לו למשכן את עתידו לאגרות חוב של בנק דמיוני: להישאר תלויים בעסקות מעורפלות, כאילו מדובר בסחורה של ממש, כאילו מדובר ברווחים בטוחים. יכול להיות, שבדואר ישראל האמינו אז, שמחכה להם תרנגולת שמטילה ביצי זהב, ותוך זמן קצר הכול יפעל למישרין.
|
|
ועד העובדים ידע שהגורל יהיה מר
|
|
|
|
|
עיתון הדואר [צילום: יח"צ דואר]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| הדואר ויתר על הליבה העיקרית שלו, ויתר על אוצר חייו שהיה מרכז עיסוקו, מרכז התמחותו, ויתר על היעד והייעוד שלו מימים ימימה | |
|
|
|
|
אילצו את דואר ישראל להיות מושלך למים, לחפש תחליפים, לחפש לעצמו "תחומי פעולה חדשים", שלא היו אלא בועות סבון
▪ ▪ ▪
|
באחד במרץ 2006 קמה החברה, אך בחודשים שלפני הקמתה סערו הרוחות. ועד העובדים ניסה להיאבק, וראה לאן כל זה מוביל. ראו לדוגמה את איגרתו של ראובן כראזי בראשית אוגוסט 2005 לשרת התקשורת דליה איציק, ולשר האוצר וממלא-מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט. אולמרט כבר זינק למעלה, ויחד עם דליה איציק מיהר לסיים את הליך הפיכת הדואר לחברה. וכך הזהיר כראזי את העובדים:
"גמישות מחירים לחברת הדואר בשירותים שבתחרות ללא אלמנט מרכזי זה לא יהיה כלי מרכזי לחברת הדואר מול המתחרים שכידוע, אינם מחויבים בשירות אוניברסאלי. ועדת התעריפים הבין-משרדית הדנה בנושא זה טרם גיבשה המלצותיה. כידוע בחוק יש קשר הדוק בין נושא התעריפים לפתיחת שוק הדואר לתחרות".
בהמשך מלין כראזי בצדק על "העדר גוף אכיפה אפקטיבי שיפקח ויסדיר התחרות".
ועוד כתב כראזי לעובדים, שהתחרות תפעל לרעתם: "במקביל "הסכם הפשרה" בין משרד התקשורת למתחרים ותוכנית "הכספת" של משרד האוצר משנים לחלוטין את מודל התחרות לרעת רשות הדואר, שינויים אלה כלל לא נלקחו בחשבון בהמלצות דוח מקינזי עליהם מתבסס החוק".
התחזית אכן התממשה, והכול פעל לרעת דואר ישראל. התברר, שהדואר ויתר על הליבה העיקרית שלו, ויתר על אוצר חייו שהיה מרכז עיסוקו, מרכז התמחותו, ויתר על היעד והייעוד שלו מימים ימימה. חברה חדשה יצאה לדרך, כדי להשיג פרנסה במקצועות שאינה בקיאה בהם, בשוק קשה שבו יש כרישים שמנוסים באותם תחומים של פיננסים וביטוח.
אילצו את דואר ישראל להיות מושלך למים, לחפש תחליפים, לחפש לעצמו "תחומי פעולה חדשים", שלא היו אלא בועות סבון, תחומי עיסוק שהיו בבחינת "פתרונות קסם", שבהם היה עליו להתחיל להילחם בשוק קשה ותחרותי. מי היה מסכים לעזוב אחוזת בית אמיתית, רק בעבור כמה מגדלים פורחים באוויר? לראשי דואר ישראל אמרו: הנה יש לכם אפשרות עתה לגלות את עצמכם, להתפתח בנושאים אחרים, משל מדובר בגמלאי שיצא ממקום העבודה הבטוח, ובא לבקש לו קריירה שנייה וחדשה. האם באמת סברו אהוד אולמרט והפמליה שלו במשרד התקשורת, שדואר ישראל האחראי לחלוקת הדואר בפריפריה ישרוד לאחר שיגזלו ממנו את ליבת עסקיו? האם באמת האמין מישהו בדואר ישראל, שאכן ישכילו לנצח את כל המתחרים בשווקים החדשים – שירותים פיננסיים ועסקי ביטוח?
|
|
|
מסרים מרגיעים [צילום: הרצל חקק]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| אנו נדאג לעובדים, נלווה את התהליך בזהירות ובקפדנות. זו אחריותי. | |
|
|
|
|
במשך הראיון ישב השר אהוד אולמרט על כסא מרופד, צפה ללא הפסק במסך טלוויזיה, שבו שידרו משחק כדורגל בפרמייר ליג
▪ ▪ ▪
|
בינואר שנת 2014, בערך שנתיים ורבע לפני שהוקמה חברת הדואר באחד במרץ 2006, הגעתי לראיין אותו בלשכתו במשרד המסחר והתעשיה. באותה תקופה כיהן כבר חצי שנה גם כשר התקשורת, ועמי ראיין יצחק רבי חייא, אז דובר רשות הדואר. בפתח דבריי בסיכום הראיון כתבתי אז:
"השר אינו שוכח להעביר מסרים מרגיעים לעובדי רשות הדואר לקראת המעבר מרשות לחברה: "מעולם לא פגעתי כשר בעובדים, עשיתי הכול כדי להידבר עמם ואני משוכנע שעובדי רשות הדואר יודו לי על המהלך הזה". הדברים נאמרים בנחישות כשאולמרט מישיר מבטו: "לא תיפגעו במעבר לחברה, זו אחריותי האישית".
במשך הראיון ישב השר אהוד אולמרט על כסא מרופד, צפה ללא הפסק במסך טלוויזיה, שבו שידרו משחק כדורגל בפרמייר ליג. לכל אורך הראיון חשתי, שהוא מרוכז יותר במשחק, מאשר בתשובות לנו. מי שקרא את הראיון, המצורף בסריקה לכתבה זו, קורא רצף של הבטחות שמציגות עתיד ורוד.
אביא לדוגמה שאלה ותשובה מן הראיון:
שאלה: מי כמוך מכיר את המגזר העסקי ואת הקשיים והמציאות הכלכלית. האם אינך מודאג באשר לחוסנה הכלכלית של החברה החדשה? מה מבטיח את התחזית האופטימית?
תשובה: אינכם מתחילים מאפס. יש לכם תשתית, יש לכם סניפים, מערכת ממוחשבת. אולי צריך לשדרג אותה, אבל היא קיימת. יש לכם רשת של בעלי תפקידים מיומנים ומקצועיים, מרכזי מיון משוכללים שאין לאחרים, ויש לכם הישגים: בניגוד לדימוי שנוצר בעבר, מכתב מגיע באותו יום או למחרת. מדובר בשירות יעיל, ולכן אני אופטימי. השירות שלכם יעיל, מהיר, הפוטנציאל שלכם מצוין. תוכלו להגיע להישגים ולעמוד בתחרות.
אתם חוששים מן הסיכון, ולקחנו זאת בחשבון. לכן התהליך מדורג, זהיר ומתחשב גם בצורכי העובדים ובזכויותיהם. איננו הולכים על מהלך שהולך לפגוע בעובדי רשות הדואר. נכון, תידרש התייעלות, יידרש צמצום מסוים. הוועד לקח זאת בחשבון. זה היה מתבקש גם אילולא הפך הדואר לחברה.
אנו נדאג לעובדים, נלווה את התהליך בזהירות ובקפדנות. זו אחריותי. אני רואה זאת כאחריות שלי. לא נכנסתי מעולם כשר לעימות עם עובדים. תמיד בחרתי בשביל זהב והשתדלתי לשמור על זכויותיהם".
באותה תקופה כיהן כמנכ"ל רשות הדואר יוסי שלי, והיושב-ראש היה יעקב-קוקי אדרי. בתשובותיו ניסה השר להסביר דוגמה להרחבת השירותים של דואר ישראל:
תשובה: "לדוגמה, סניפי הדואר יוכלו לשווק לוטו וטוטו ושירותים נוספים. זה יהיה טוב גם למפעל הפיס ולחברת הטוטו. כחברה יהיו לכם יותר אפשרויות מאשר יש לכם היום".
אני משוכנע, שהתשובה שלו ניתנה בלי לבדוק אם יש עניין ללוטו ולטוטו להסתייע בדואר. הייתה תחושה, שמנסים לפתות את עובדי הדואר להסכים למתווה החברה, שכן האפשרויות הן בלתי מוגבלות. היום כשהתחרות נגסה בכל חלקה טובה, כאשר כל הלקוחות האסטרטגיים הגדולים נטשו את דואר ישראל לטובת מתחרים שמציעים מחיר זול יותר, נראה החזון של אולמרט רחוק מן המציאות. חברת הדואר נותרה בעיקר עם מכתבים שמגיעים מקהל הלקוחות של תושבי המדינה, והם אלה שחייבים לדאוג לכל תושבי הפריפריה. שמיכת הביטחון שהובטחה נותרה במחסן. קווי הדואר הנע ממשיכים להפסיד. הירידה בהכנסות גרמה לפיטורי עובדים, ופיטורי העובדים גרמו לפגיעה בשירות. הפגיעה בשירות גרמה לאובדן האמון בדואר ישראל, ואין היום מי שייגש אם ההבטחות של אהוד אולמרט, וידרוש ממנו לממש את האחריות האישית, את הערבות שעליה דיבר בביטחון רב.
|
|
|
[צילום: הרצל חקק]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| הוכמן עשה מאמצים כבירים לפתוח את חברת הדואר לפעילויות חדשות, אבל ברגע שהחברה הגיע לרגע האמת, פתיחת כל שוק הדואר לתחרות, הסוף היה ידוע מראש. | |
|
|
|
|
"עובדים מסורים! אני פונה באופן אישי לכל אחד ואחת מכם להזרים דם חדש למערכת" [בתמונה: משה כחלון, אבי הוכמן ושמעון פרג'יון]
▪ ▪ ▪
|
ההתחלה הייתה אכן חגיגית, ואבי הוכמן שנבחר להיות מנכ"ל הדואר שיממש את המעבר לחברה, פנה לעובדים ערב הקמת החברה, בפנייה מרגשת לשנס מותניים: "עובדים מסורים! אני פונה באופן אישי לכל אחד ואחת מכם להזרים דם חדש למערכת, להפגין יזמות, התלהבות, עוצמה ואכפתיות שיתורגמו להצלחה שלנו ושל החברה החדשה.
ברצוני, יחד עמכם, לממש את חזון חברת הדואר החדשה כחברת תקשורת מתקדמת, רווחית, הישגית, בעלת צוות עובדים מקצועי ומיומן, הפועל מתוך אוריינטציה עסקית-כלכלית בלבד לרווחת קהל לקוחותינו. אני מצפה מכולם, עובדים ומנהלים כאחד, להמשך שיתוף פעולה פורה, לפרגון הדדי ובמיוחד לשיפור ברווחיות. אני מאמין כי תחושת הביטחון הכלכלי שהשגנו אמש תמריץ אותנו קדימה לחיזוק מעמדנו בשוק הלקוחות".
הוכמן עשה מאמצים כבירים לפתוח את חברת הדואר לפעילויות חדשות, אבל ברגע שהחברה הגיע לרגע האמת, פתיחת כל שוק הדואר לתחרות, הסוף היה ידוע מראש.
עם הקמת החברה נשאל יצחק קאול, מקים רשות הדואר, מה התסריט שלו לעתיד. קאול שהפך לשם דבר, ידע לנחש את הסכנות הצפויות, וכך אמר באותו ראיון בגיליון החג: "אני מציע ללמוד מהמודלים הכי מתקדמים בעולם. לקחת למשל מהלכים דומים, שבוצעו בהולנד ובניו-זילנד. ללמוד מה גרם להצלחה שם, מה לא הלך שם. חשוב ללמוד משגיאות של אחרים, וחשוב גם להכין תוכניות ולדעת לעמוד מול הרגולטור. לקבל פיצוי על המטלות שמוטלות על חברת הדואר ואינן מוטלות על גופים שמתחרים. לדוגמה החובה לחלק דואר אוניברסלי".
ראיון זה פורסם בגיליון חג שזכה לשם "ולא היה בינינו אלא דואר".
יצחק קאול אכן ידע שהסכמה לחלק דואר אוניברסאלי, כאשר הרגולטור מחליש אותך, מחייבת לזכות את חברת הדואר בפיצוי, שאם לא כן, תקרוס. המציאות היום מלמדת כמה צדק. במעבר לחברה, שקרה בניו-זילנד ידעו לשמור על תחרות הוגנת. בשעתו הבטיח אולמרט, באותו ראיון שצוטט לעיל, שישקול מתן שירותי הדפסה באמצעות חברת הדואר. זה לא קרה. בדואר הניו-זילנדי מציגעים שירותי הדפסה למי שמעוניין בדיוור ישיר, במשלוח קטלוגים ודברי פרסום. בנק הדואר בניו-זילנד זכה לטיפוח ולהרחבה, שלא כמו אצלנו.
כדי לשמר את הלקוחות שלו, מציע הדואר הניו-זילנדי ללקוחות עסקיים לעבוד באמצעות חיוב קבוע דרך חשבון של בנק הדואר, ובצורה כזאת לקבל בתמורה בונוסים והטבות. בין ההטבות – קשר רצוף עם הדואר, עידכונים שוטפים, מבצעים און ליין, הנחות למיניהן.
|
|
קום משה כמושיע של מדינת ישראל, החזר נא לכולנו את הזכות ליהנות משירותי דואר טובים [בתמונה: משה כחלון, אבי הוכמן ושמעון פרג'יון]
▪ ▪ ▪
|
בשנותיו של משה כחלון כשר תקשורת, ראו כולם, עד כמה הוא מנסה לסייע לדואר ישראל להיחלץ מן המצוקה, עד כמה חשוב לו להפוך את בנק הדואר לבנק חברתי.
גם כיושב-ראש ועדת הכלכלה, ראינו את דאגתו לדואר ישראל. בתקופתו כשר התקשורת ניסה להגיע לסיכומים עם אבי הוכמן מנכ"ל החברה הראשון ועם שמעון פרג'ון יושב-ראש ועד העובדים. הוחל במגעים בנושא הבנק החברתי, וחבל שהמהלך לא הושלם.
היום כאשר משה כחלון מכהן כשר האוצר, יש לו היכולת להציל את דואר ישראל. היום ברור, שכבילת ידי חברת הדואר, פוגעת ביכולתו להתחרות מול הגופים העסקיים ששאבו את כל לקוחותיו הגדולים ביותר. הטייקונים ואנשי העסקים אכן הרוויחו טוב מן התחרות שנתנה להם יתרון על פני חברת הדואר. הלקוחות האסטרטגיים הרוויחו גם הם, שכן זכו למחירים נמוכים. שלא כמו בתחרות בין החברות הסלולריות, כאן הצרכן לא הרוויח מן ההתעשרות של החזקים. כאן, קרה הנורא מכול: מדינת ישראל הובילה לקריסת דואר ישראל, וכיום העגלה המקרטעת חייבת להמשיך לחלק דואר, שנשלח על המוני העם, בכוחות דלים יותר. העגלה הזו גם צריכה להגיע בשבילי עפר ובדרכים נידחות ליישובי הפריפריה, וקשייה אכן פוגעים באיכות השירות, שאלה מקבלים בשל שקיעתה של חברת הדואר.
זה הרגע של משה כחלון, להרים את הכפפה:
קום משה כמושיע של מדינת ישראל, החזר נא לכולנו את הזכות ליהנות משירותי דואר טובים. קריסת הדואר לא היטיבה עמנו, ואנו מחכים שתעשה את המירב והמיטב להחזיר את דואר ישראל לימים הטובים. זה טוב לא רק לדואר ישראל, זה טוב למדינת ישראל.
בגני הילדים עדיין שרים את שירה של נעמי שמר: “הדואר בא היום באוטו האדום".
מתברר שמים רבים חלפו מאז השיר, מכתבים רבים טסו במהירות האור לבתינו, ונתיבי הדואר עברו תמורות מרחיקות לכת. הגענו לשעת המבחן של דואר ישראל. נקווה שדואר ישראל, שידע ללכת שלוב ידיים עם מדינת ישראל, מאז הקמתה, יזכה לימים חדשים של עדנה. זה ייטיב עם הדואר, זה ייטיב עם כולנו. הדואר יבוא גם מחר.
|
|
