שארית הפליטה?

ישבתי בהרצאה על האיסלאם הסוני והשיעי, על-ידי פרופסור אירני במוצאו המלמד ב-UCLA. שני דברים נהיו ברורים לי: האחד, שהאירנים לא אוהבים את הערבים, והשני, שהאירנים מאוד לא אוהבים את ישראל. המרצה, כאילו במכוון, לא התאפק והוסיף את ישראל ופלשתין פה ושם, כמו מלח ופלפל בלעדיהם סלט נשאר חסר טעם. ניחא היה מזכיר רק את ישראל, אך הוא סירב להפריד בין ישראל ל"פלשתין", בין הגוף הבריא לבין מחלת הסרטן שחדרה לתוכו ועושה ככל יכולתה להשתלט עליו ולהמיתו. הוא אפילו הרחיב ואמר, במיוחד בשבילי וכתשובה לשאלה ששאלתי, שאין לנשל אנשים מזכויותיהם הלאומיות, ורק נשאלת השאלה אם העולם מכיר בכך או פועל נגד ההלצה (מילה זו שלי כמובן). הקהל ישב והתמוגג, כי איך אפשר לעמוד מול הפיתוי של "הגדרה עצמית"?! כיוון שבקרב האמריקנים הנוכחים באותו מושב אני מוכר ככותב ובעל תוכנית רדיו העוסק בישראל, ארה"ב, יהדות והחיים בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת, העיניים היו נעוצות בי, וכמובן שהייתי צריך לעצור בעצמי מלהגיב. לא רק שהכותרת "ישראל" הופיעה כמו שלט נוצץ מעלי, המבטא הישראלי שלי - כשכל משתתף ממשתתפי המושב הציג את עצמו - ודאי שלא עזר. בתגובה, וכדי לבדוק את נאמנות המרצה לאיסלאם, שאלתי פה ושם, בהקשר הנכון לדברים שאמר, לגבי הנשיא האמריקני והשופר האיסלאמיסטי בארה"ב - ארגון CAIR וארגון MPAC. הדובר לא התרגש, וגם לא נעלב, כי אם ענה גם ענה, כשהוא תוקף את אותם "דוברים" ודבריהם. מרגיז אותו - מבחינה אקדמית טהורה כמובן - שאותם ארגונים מכריזים קבל עם ועדה שדאעש אינו חלק מהאיסלאם. נהפוך הוא, לדבריו, האומה המוסלמית (שם נרדף לדאעש) היא חלק אינטגרלי מהאיסלאם, והוא המשיך להוכיח טענה פשוטה זו.

מניעת חופש הדיבור ע"י האיסלאמיסטים

למי שרגיל להיות במחיצתם של אויבי המערב, התנהלות כזו בדיון היא יוצאת דופן לחלוטין ומצביעה על כך שהדובר אינו שייך למחנה האיסלאמיסטי המקובל. אצל אלו האחרונים, איסלאם הוא דת שוחרת שלום, ג'יהאד הוא מסע היטהרות וכל כולו דבר חיובי, אין טרור למעט מקרים יוצאי דופן של אנשים לא שפויים, ודאעש הוא ארגון לא-מוסלמי הנוגד את כל יסודות האיסלאם ועל כך צריך להוקיעו. אוסיף, ברשותך, הקורא, הסבר פשוט מדוע דאעש אינו מקובל עליהם למרות שהוא בדיוק אותה הגברת. דאעש דורש זירוז לוחות הזמנים להשגת המטרה הנכספת של שליטה מוחלטת בעולם באופן מיידי ככל האפשר, ולכן אנשיו לא בוחלים בכל אמצעי שהוא מושא התאווה של האיסלאמיסטים כולם. אלא ששריפת אנשים חיים, הוצאתם להורג בצורה שיטתית - מאות אנשים במספר דקות - עריפת ראשים בשידור חי, תלייה, עינויים, אונס וכו' מפריעים לשופר האיסלאמיסטי המנסה לצייר תמונה ורודה המתאימה לנפשו הרכה ולליבו המבין, המקבל והמתקפל של המערב. האיסלאמיסטים כבר היו מדביקים לי כינוי "איסלאמופוב", והיו יוצאים לתקוף אותי אישית על דעותיי ה"קיצוניות" ועל שהעזתי להגיד או לשאול דבר שאולי לא תואם את דברי נופת-הצופים שהם מנסים להלעיט אותנו. אם וכאשר זה לא היה עובד, הם היו עוברים לשלב הבא של מתקפתם - התעלמות גמורה ממני (את זאת הם עושים כשהם לא יכולים להתווכח מול עובדות). את השלב האחרון - פסק הלכה והוצאתו לפועל, מוות של הכופר - הם עדיין לא מיישמים בארה"ב. זו היא שיטת הפעולה הרגילה של האיסלאמיסטים, הדורשים לעצמם את זכות הדיבור תחת חופש-זה וחופש-אחר, והמונעים מכל אחד את אותן זכויות בדיוק. לא כך המרצה, שהמשיך להתייחס לשאלותיי ואף העז להגיד דברים שאינם תואמים את הגישה הרשמית של CAIR. (גם זה הוא דבר מאוד יוצא דופן, שכשאצל האיסלאמיסטים כולם מיישרים קו, מסריהם פשוטים וקליטים, והם חוזרים על שקריהם פעם אחר פעם אחר פעם, עד שהם מאמינים לשקרים כאמת לאמיתה, דבר בל יעבור.)

אירן למנהיגות העולם

משתי הנקודות גם יחד - יחסו של הדובר לערבים ויחסו לישראל - יצאתי למד שאותו פרופסור מכובד הוא אירני-אירני. האירנים מרגישים שהם "גזע עליון" ו"אחיהם" הערבים (כינוי שלי, לא של האירנים) נחותים מהם ללא השוואה. האירנים של ימינו מאוד לא אוהבים את ישראל, אם לנקוט בלשון המעטה, ועמלים להביא להשמדתה. נחבר אחד לאחד וניזכר בגזע עליון אחר ובתורת הגזע שלו, ובשישה מיליונים שהושמדו בשיטתיות על ידו. כמובן שהדעה הרווחת היא שהאירנים, בניגוד להנהגת מדינתם, אוהבים את המערב ולא שונאים את ישראל. הרשו לי לחלוק על גישה זו, שכן ישנו המשך למשפט שאומר, שאם אירן תותקף, האירנים יתאחדו כאחד מול האויב, וכמובן שארה"ב - השטן הגדול - וישראל - השטן הקטן - הוחדרו לתודעתם משך עשרות השנים מאז נפילת השאח, ושנאה מולדת כזו לא ניתנת לניתוק. האירנים של ימינו נולדו אחרי נפילת השאח, והם לא מכירים צורת חיים אחרת למעט זו של המולות, משטר הדת הפנאטי השולט באירן. אין ספק שהמלחמה היום היא פנים-מוסלמית - מי הוא המוסלמי האמיתי, מי יגיע לשלוט בעולם וישליט את האיסלאם לפי בית מדרשו. האיסלאם הרדיקלי מתפשט בקצב אדיר ומנסה להשתלט על העולם כולו. בדרך, כמה אבני נגף - ישראל, הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב, סין - אך האיסלאמיסטים מרגישים חוזק הולך וגובר, והם לא יפסיקו עד שהם יוכרעו בצורה מוחלטת, כפי שהיה לפני שבעה עשורים עם יפן ועם גרמניה הנאצית.

ואני הנני מביא את המבול¹

המבול - מלחמת המוסלמים בניסיון להשתלט על העולם - עוד לפנינו. בעוד אנחנו צריכים להיות עסוקים בבניית התיבה, אגירת המזון ושאר מצרכים להם נזדקק במהלך הסגר בתוך התיבה והפנמת ההבנה שעלינו להיות מוכנים ליום קריאה, שכן מי שיתמהמה, לא יאמין ויישאר מחוץ לתיבה, סופו יהיה כסוף כל השאר, אנחנו מתעסקים בזוטות שהפכו לרום עולם. מילות מפתח קסומות שבו את לבנו ואת דמיוננו: "מתנחלים", "כיבוש", "שטחים תמורת שלום". הצדקה של פעולות טרור והסתה מתמשכת כאילו בנו האשם. אף לא דבר אחד מאלו רלוונטי. מסביבנו משתוללת סופה איומה שתכליתה אחת, לגרום לנו לבלבול, והנה הדבר עולה בידה בכזו קלות, והנזק כה רב.

התזמורת בניצוח השטן

אנשים חכמים אנחנו, נבונים, ובכל זאת נופלים אנחנו בפח, מסרבים לראות, ועוד עוזרים ביד המנצח. הוא מנחה צד זה של התזמורת להגביר את הקצב, ובהינף יד מורה לקבוצה אחרת להשמיע את קולה, קול תופים ומצילתיים, קול ברמה נשמע, ואנחנו - היהודים והישראלים - מצטרפים בצהלה רבה. הנה תנועת החרם ו"קול יהודי לשלום". הנה האשמות על פשעי מלחמה ו"שוברים שתיקה" במימון "הקרן לישראל חדשה". הנה מגיש תוכנית שחושב שאכן יש הקבלה בין משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בשל היותם יהודים בארצם (חיילים או אזרחים כאחד), ויחד איתם ממש משפחות "שכולות" שאיבדו את בניהן ובנותיהן ה"שאהידים" הנלחמים נגד הצורר היהודי. ממש הקבלה נבונה, ואזרחי מדינת ישראל ונבחריה עומדים דקה דומייה ואומרים פסוקים מהקוראן לזכר אותם טרוריסטים נערצים. רק שהמנצח ואיתו אנחנו, בקהל, יודעים בדיוק מה עומד לקרות, שכן התמונה הכוללת ברורה ומדויקת. הקולות המתנפצים, כמו גלים אל חוף או גולגלות אנשים חיים מול סלעים, עולים וגוברים, ואיתם גם הוודאות של מה שהולך לקרות. נשים נאנסות, גברים נרצחים, ילדים נמכרים לעבדות עולם, מיליונים שעומדים למות ביד אחיהם המוסלמים. מולנו צועדים בבטחה הולכת וגוברת האיסלאמיסטים המרגישים כוח הולך וגובר וניצב בגאון, איתן, האיסלאם שמסרב לעבור תהליך רפורמציה, כי מי יסכים להאט כשהעתיד נראה מבטיח כל כך?! השטן עומד לו שם ומנצח על התזמורת, ואני עם הקהל רתוק בתדהמה, מהולה בחוסר אמון למה שמתרחש נגד עינינו ממש, בעצב ובחרדה מול הוודאות של מה שיקרה, ואיש לא יכול - וגם לא מנסה - לעוצרו. איש לא קם וצועק "די". אסור להפריע לתזמורת באירוע כה חשוב. איש לא קם במחאה ועוזב. זה לא יפה. הרוב שכנע את עצמו שהמדובר ביצירה בלבד, וגם היא תגיע לקיצה, האורות יידלקו ואנחנו נצא, נחזור למכוניות ולנהגים הממתינים לנו ולשלוות וביטחון בתינו. ורק מתי מעט אוחזים באדני מושביהם, והרעד העובר בהם כה חזק, כמו זרם חשמלי, שהם קפואים לדקה, ויודעים שחובה לעשות מעשה, שכן זוהי לא הופעה רגילה, וגם לא מנצח מן השורה. השטן עצמו עומד שם, עם שרביט המנצחים בידו, והעולם כולו אחוז תזזית, כאן קבוצה אחת פועלת, שם קבוצה אחרת, קולה הולך וגובר, ועוד דקה, ממש לא יותר, ולא תישאר חלקה אחת לרפואה, ואיך - איך - תינצל שארית הפליטה?