שליטי העיר-מדינה ונציה במועצתם בשנת 1638 החליטו להקצות אגף בארמון משה הקדוש המפואר כדי שישמש סלון הימורים פרטי לשועי העיר. הם הטבילו את המקום לא כקזינו, בית קטן באיטלקית, אלא כ-'Il Ridotto', הטרקלין הפרטי. ההחלטה נראתה כנבונה ומכל מקום כהגיונית לחלוטין. מאז ימי האדם על הארץ, אנשים מהמרים. הם לא אוהבים את "בזעת אפיך תאכל לחם" המשול בעיניהם, לא בלי צדק, כקללה, משוכנעים כי לצד האל התובע מאמץ ממבקשי הברכה, מסתתרת אלת המזל הבוחרת באורח הנראה כרנדומאלי את אהוביה ומתגמלת אותם בנדיבות שופעת, והם מחזרים על חסדיה לבחון שמא נועדו לה והם - אף היא כמובן - לא יידעו עד שינסו.
הצירוף הזה, שליטי ונציה הבחינו היטב - בין המהמר כי הוא רוצה קיצורי דרך ללחם, לבין מהמר כי הוא אינו יכול שלא לחזר אחרי חסדיה של מטרונית המזל, הוא רב כוח. הוא מפתה, הוא עשוי למכר, הוא מאיים לשעבד, ואם איש לא יכול לעצור בעדו והוא פועל את פועלו בכל מקרה ובכל אתר - תהיה זאת איוולת אם פרנסי העיר לא יירתמו את הסוסים האלה המשתוללים ממילא, למרכבת הטובה והברכה של עירם. לקח להם למעלה ממאה ועשר שנים עד שהחיים סביב ל'רידוטו' שכנעו אותם, כי הטרקלין הפרטי התפתח והפך לטרקלין לרבים, כי הוא רושש אותם, כי צימח מיני גידולים שרק שוטרים ושופטים יכלו להם, ובשנת 1770, סגרו ראשי ונציה את ה"רידוטו". אף על-פי שקופת העיר העשירה מדמי העמלות השונות שניגבו בקזינו האירופי הזה הראשון, כל פרוטה שנתוספה, עשתה נקב שמיעט את האוצר. הצר לא היה שווה בנזק המלך.
במשך למעלה משלוש מאות שנים שחלפו מאז, לא נשתנה הרבה. הבריות המשיכו להמר, ואף השקיעו יצירתיות מרשימה בפיתוח ההימור הפרימיטיבי ועשו אותו לקידמה נוצצת ברוכת אמצאות מדיחות. ערים וממשלות המשיכו לגבות, עד למיליארדים ממש, הכנסות ממהמרים מזדמנים, וממהמרים מקצועיים, וממהמרים פתולוגיים, ומבעלי בתי ההימורים וממגוון כמעט מטורף של אנשים ונשים שסבבו את התעשיה השוקקת של הרדיפה אחר הממון הקורץ והמזל החומק, וכל הטיעונים בעד וכל הטיעונים נגד הקזינוניזציה שפשטה מקצה העולם אל קצהו לא נשתנו כהוא זה, ועדיין, הם נלעסים בחמדה בכל מקום ומקום בו קם יזם חדש לחדש את מה שכבר היה מעולם, הימורים.
אין צריך לומר כי גם המצפון לא חדל לפרנס עצמו במשך השנים האחרונות בייסורים נוראים. כל כמה שגברו הייסורים גברו ההימורים. המצפון לא יכול היה להיות רגוע כשנודע לו כי בבתי ההימורים הגדולים בלאס וגאס, שינו הארכיטקטים של אולמות הפיתוי הגדול אפילו את הזמן. הם יצרו תאורה שהייתה כאור החמה ממש, ובערה יומם ובערה לילה, ויצרה יקום מלאכותי בו חשו המהמרים כי הם רודפים את תשוקתם ב'יומא אריכתא' שאין לו התחלה ושאין לו סוף ושהפיתוי נובר בו בלא עצור והבעלים היושבים לאור נורות מלאכותיות במשרדיהם העיליים לספור את הכסף, אינם ערים לרגע שלמעשה הם נהנים מדמי גזלה שאין לה שיעור.
המצפון התייסר, והמהמר הימר.
מעצב פנים ברוך כישרונות ויוזמה פנה אל מכון לטיפולי הרחה וטעימה בשיקגו וקנה מהם תרסיס בו בישם את אולם ההימורים ותרסיס זה פעל על המהמרים ליד השולחנות ואל מול המכונות בלי שחשו בו קוגניטיבית והכניע אותם להמר 'גבוה יותר רחוק יותר מהר יותר'.
המצפון התייסר, והמהמר הימר.
ה'בעד' דיבר ולא עצר כי ממילא מהמרים, לוטו, חוקי, טוטו, חוקי, בחסות המדינה ובעידודה, ורק צבועים מתייסרים ומהמרים, ה'נגד' הזהיר באותות ובמופתים ובטבלאות סטטיסטיים כי הסביבה המדכאת את היושרה ואת שמירת החוק ואת האחריות האישית למשפחה סביב לבתי הקזינו אינה דומה לסביבה בה נערכת מלאכת ההימורים החוקית, פיס, וינר, טוטו וכהנה, ואם פגיעתם של אלה על המתמכרים קשה, פגיעתו של הקזינו קשה עד אין ערוך. וכלום. הוויכוחים שלא חידשו דבר והיו דומים במזרח הרחוק לטיעונים במערב הרחוק, ובצפון לטיעונים שבדרום ובכל חוץ לארץ אפשרית לטיעונים הלאומיים, תפחו כבשמרים עתיקים, ולא כלום. השטף לא סכר עצמו רגע.
המצפון התייסר והמהמר הימר.
ועכשיו, פתאום, כאילו אין לה למדינה הקטנה שלנו סולם ארוך של עדיפויות, עלתה בהשראת ה'פרימוס אינטר פרס' שלה סוגיית הקזינו לראש הסולם. בארץ המאתגרת אתגר קשה וכמעט על אנושי את הקשב, בענייני ביטחון, ובענייני כלכלה, ובענייני הגורל היהודי, ובענייני האמונות והדעות החותכים גורלות, מוצנחת סוגיית הקזינו למרכז תשומת הלב ומי יודע כמה עניינים חשובים נופלים קורבן לתצרוכת הקשב החדשה של העיסוק בסיפור הממוחזר הזה. הכל נאמר בו כבר, בעוצמות עולות ויורדות, ה'בעד' הסטרילי וה'נגד' המודאג, והכל כבר הוטח בכל, טהרנים, צבועים, ציניים, מדיחים, הכל.
אין יודע אם הפוליטיקה הישראלית תפתח קזינו באילת והיא תינצל בכך על חוף ימים מניוון אורבאני, או אם רווח והצלה יעמדו לאילת ממקום אחר והיוזמה המדינית (!?!) הזאת האחרונה לא תצלח, או אם ההימורים הבלתי חוקיים יתערבו בסתר למנוע הקמת מתקני הימורים חוקיים מתוך אדיקות מוסרית האומרת כי אין חטא כבד יותר מאשר גזלת פרנסתו של הזולת, או אם אנחנו עתידים לקום לבוקר חדש בו יפעלו יחדיו, זה ליד זה, ההימורים הנושנים נוסח הפיס והלוטו-טוטו, וההימורים הלא חוקיים הפיראטים, וההימורים באינטרנט, וההימורים החוקיים בים וביבשה באילת, ומתי יבואו פרנסי ישראל ויסגרו - אם יפתחו - כמו שאירע בוונציה של המאה התשע עשרה-שמונה עשרה את היכל המזל על ים סוף. אחת אנו יודעים, בינתיים אנחנו משוגעים...!
