דמות מגשרת
אורי אורבך ז"ל, שזה עתה מלאה שנה לפטירתו, לא רק הביא לפריצת הדתיים לתקשורת הכללית, כשהוא משמש דוגמה להם, והצטיין בחוש הומור משובח ומעודן. לא פחות, למרות זהותו הדתית והימנית של אורבך, דמותו המתונה והסובלנית, והבלתי מתלהמת, שימשה גשר בין דתיים לחילונים ובין ימין לשמאל.
מה הפלא שהוא רכש לו קהל אוהדים רחב מאוד, מכל קצות הקשת הפוליטית והאידיאולוגית. ח"כ
שלי יחימוביץ' מהעבודה היא רק אחת מהם. מהעֵבר השני ראוי לציין את ח"כ
אחמד טיבי ממפלגת רע"מ-תע"ל הערבית.
יתרה מכך, התוכנית "המילה האחרונה" בגל"צ, שבה השתתף אורי כאורח קבוע עם פרטנרים חילונים ושמאלנים מובהקים, דוגמת אברי גלעד ואירית לינור, שיקפה אף היא את סובלנותו ודמותו המגשרת של אורבך. אולם התופעה המעניינת היא השפעתו עליהם מההיבט היהודי והפוליטי.
שני עמיתיו העיתונאים לתוכנית בזכותו התמתנו וזזו ימינה בעמדותיהם הפוליטיות, כמו גם נעשו מודעים לזהותם היהודית. את התפנית הזאת בדרכם רק אורי באישיותו הייחודית יכול היה לחולל. מי יתן שהוא ישמש דוגמה לפוליטיקאים ואישי ציבור אחרים. יהי זכרו ברוך.
בנט הקונצנסואלי
דומה שכברת דרך ארוכה עבר יו"ר
הבית היהודי,
נפתלי בנט, מאז התבטאותו הפומבית בראיון בטלוויזיה בעד סרבנות פקודה, ערב הבחירות, דרך הכישלון המהדהד ברכש הכפול של שני השחקנים המרכזיים:
ינון מגל ודוד אוחנה, ועד להתמתנותו הפוליטית לאחרונה ולהתמרכזוּתו במפלגה.
רק לא מכבר עוד עמד במוקד סערה חינוכית, כאשר פסל ללימוד בבית הספר את סיפרה השנוי במחלוקת של הסופרת דורית רביניאן. אולם מאז הוא לא חוסך כל מאמץ כדי להציג את פניו המתונות ואת תדמיתו הקונצנסואלית העומדת בכללי התקינות הפוליטית.
וזו לא רק תמיכתו ברפורמים וברחבת הכותל המעורבת החדשה (שהיא בניגוד להלכה ולמסורת). לא פחות זו עמדתו בעד הקמת חטיבת טרור יהודי ועינויי שב"כ ונגד נוער הגבעות, כמו גם התנגדותו החריפה לעמדותיו הקיצוניות של עמיתו
בצלאל סמוטריץ'. ואיך לא, הכרזתו של בנט על קבלת פרס ישראל לפרופ' שולמן למרות דיעותיו השמאלניות וחברותו בדעאיו"ש. כי מה לא יעשה בנט, החותר לרשת את כסא ראש הממשלה, כדי להשיג את תמיכת העם והמפלגה?
שני נהגים
התאונה הקטלנית בקו 402, שהופקד בידי נהג עבריין, חיים ביטון, מזכירה נהג ממחוז אחר, הנושא אותו שם, אשר משמש נהג למופת וראוי לשמש מודל לנהגים אחרים. מדובר בהרצל ביטון העובד ב
חברת דן, שבפיגוע בתל אביב שאירע לפני כשנה התגלה כנהג גיבור, שנשכב על הגדר למען ציבור הנוסעים, ובקור רוח ותושייה הציל את חייהם.
הרצל הוא נהג אחראי ומסור, ואישיות מיוחדת במינה, שדומה כי האוטובוס היה ביתו השני (ובעצם לפי עדותו הבית הראשון) במשך 25 שנה. הוא הכיר היטב אישית את נוסעיו, ועזר להם ולנהגים.
כמה סמלי הדבר, שדקות לפני הפיגוע ביקש ביטון מנוסעת קבועה שלו לתרום את הכרטיס עבור העגלה לבית הכנסת, בנימוק ש"צדקה תציל ממוות". אין ספק שהצדקה, כמו התפילין שהניח כמדי בוקר לפני הנסיעה הקטלנית, עמדו לו לזכוּת להינצל מהפיגוע. ראוי לבחור בו כאיש השנה ולנהג המצטיין של ישראל.
טוב שההגה בידיים של אגד? לפחות במקרה של חיים ביטון נראה שלא. אבל ללא ספק הפעם אצל עמיתו טוב שהוא בידיים של חברת דן.
לעילוי נשמתה של תאיר - מכתב לגילה זאדה
גילה היקרה,
אפשר מאוד להבין לליבך, שאַת מבקשת את הצדק המוחלט, ללא צל של ספק, לגבי זהות הרוצח של בתך היקרה, תאיר המנוֹחה. כי ההתמודדות עם אי-הוודאות מכבידה על ההתמודדות עם השכול. אולם, מה לעשות, בית המשפט קבע בשלוש ערכאות שהרוצח הוא אכן רומן זדורוב, ולא אחר. אז נכון, שבעידן הרשתות החברתיות, התקשורת ונאמני הרוצח, קבעו אחרת. אבל למען השקט הנפשי שלך, ולא למענו, כדאי לך להשלים עם הפסיקה הַסבירה.
יתרה מכך, כמה היו רוצים לזכות בהקמת בית כנסת להנצחת יקירם שאיננו. והנה בתך הי"ד זכתה לכך. היש עילוי נשמה של המנוֹחה גדול מזה? היא תהיה מונצחת לדורות בכל התפילות, שלוש פעמים ביום, ובתפילות שבת וחג, כמו גם בעליות לתורה ועוד. מעֵבר לכך, שבעלך זכה להגשים את משאלתו האחרונה בחנוכת בית הכנסת, מי יתן כאישה מאמינה שבזכות גדולה זו של הקמת ההיכל הקדוש לזיכרה של תאיר תמצאי נחמה באובדנך הקשה. ובא לציון גואל.
פסוקו
התאונה הקטלנית בכביש ל אביב: קַו מָעַדְ- רִין
אריאל זילבר קיבל פרס ישראל: מדַבר בשפת אמ"י
טיפ לחיסכון במים: טיפ-טיפה
ספר דקדוק: חלון הֲבָרוֹת
בלאגן במגירת המגפיים: בַּלָאגָף
זהירות בכביש: נוהגים לַחיים
הבית היהודי: נושא בַּנֶט(ל)
אזרח ותיק: בִּיג גיל
מע"מ על ביצים - מס-לוּל
הדלק הוּזל: בֶּנְזִיל הזול
הילרי קלינטון לנשיאוּת: קינגטון?
טיפים למניעת תאונות: שווים זה"ב? (זהירות בדרכים)
ומה שלום מאמי נינט והמשפחה המוזיקלית? - להקת קולקטייב
בקטנה
מעניין מי מדבר:
אורן חזן נגד הקזינו? אחד שיודע...
