רצועת עזה ידועת החולי עולה שוב על סדר היום שלנו. אמ"ן מזהיר מפני פיצוץ בעוד כמה שנים, ו"גורמים ביטחוניים" (על-פי הדלפה שאני מפקפק באמינותה) ממליצים להקים בעזה נמל ימי; שר התחבורה שלנו אפילו ממליץ בחום להקים אי-ליד חופי הרצועה שבו יבנה הנמל ויחובר בגשר לרצועה על-מנת שאפשר יהיה להיטיב את מצבה הכלכלי, ולדאוג לרווחת האוכלוסייה. אז בואו קודם כל ונראה את תמונת המצב המורכבת הנוכחית ברצועה הנשלטת מאז קיץ 2007 ע"י החמאס.
בתקופה שמאז "צוק איתן" (כ-18 חודשים) נורו לישראל הכי פחות רקטות מאשר בכל תקופה מקבילה מאז החמאס בשלטון; בו בזמן החמאס משקיע את מרבית משאביו ומאמציו בשיקום יכולותיו הצבאיות, בכלל זה בנית מנהרות רבות, מעודד טרור ביהודה ושומרון, מסית בצורה קיצונית לאלימות, ומצהיר שהמנהרות ישמשו את החמאס בבוא יום העימות עם ישראל; ובו בזמן רווחת האוכלוסייה האזרחית היא ממנו והלאה כמו גם שיקום ההריסות כתוצאה מ"צוק איתן". לשיקום הרצועה "העולם" הקצה למעלה מ-4 מיליארד דולר. התוצאה: רק כמה מאות מבנים חדשים נבנו, אבטלה של כ-40 אחוזים (לעומת פחות מ-20 אחוזים בשנת 2000 ערב האינתיפאדה השנייה), ותנאי חיים מחפירים. התורמים חדלו להעביר כסף כי הבינו שמדובר בזריקת כסף טוב למטרות רעות, הבטון מושקע במנהרות, והחמאס מצוי בסכסוך עם "כולם", בראש ובראשונה עם מצרים, למעט עם אירן. כל הניסיונות לפייס בין החמאס לרשות הפלשתינית עלו בתוהו, והחמאס אינו נותן לרשות שום דריסת רגל ברצועה ובמעבר הגבול עם מצרים.
ועכשיו לנמל המומלץ המהווה, בין השאר, את נקודת המחלוקת בינינו לבין טורקיה השמה כתנאי את "הסרת המצור על עזה" (ונמל מסיר אותו). לחמאס יש עניין מובהק בפתיחת נמל: מדינית, כלכלית, צבאית ויוקרתית. לכן, אילו החמאס היה קם ומצהיר כי הוא מוותר על דרך הטרור, מפסיק לבנות מנהרות, מפסיק את הסתת האימים שלו, וזאת מכיוון שהאינטרס העליון שלו הוא רווחת האוכלוסייה שתחת שלטונו ודאגה לשלומה וביטחונה - כי אז הייתה יכולה ממשלת ישראל להסכים אפילו לשני נמלים, ועוד 2 איים! אבל, המצב הוא הפוף: החמאס חוזר ומצהיר כי זכותו לבנות נמל, כי אינו מוכן לשום תנאי, לשום הודנה עם ישראל. כלום!
במילים אחרות במתח של החמאס בין הרצון לנמל בטריטוריה בה הוא שולט, לבין האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית שלו, שעיקרה המאבק האלים נגד ישראל - האידיאולוגיה גוברת, לפי שעה. ועוד שתי תובנות חשובות לעניין זה האחת, לדעתי, שגויה הקונספציה לפיה שיפור מצב כלכלי בטריטוריה שבה שולט ארגון טרור, תביא למיתון ורגיעה. זאת אשליה. טרור ופיתוח לא חיים יחדיו, וככלל, אין לדעתי פתרון כלכלי לטרור. לא רק זאת, כל כסף טוב שיושקע בבניית נמל, ירד לטמיון ב"פיצוץ הראשון" שיגרם כתוצאה מטרור. ואיני מזכיר כאן את המובן מאליו שנמל (תהיה הבקרה עליו אשר תהיה) יהיה שער פתוח להברחת אמצעי לחימה, כי הרי מדובר בישות טרוריסטית. כמובן, שקיימת האפשרות שזה יהפך לנמל בשליטה אירנית, לא פחות ולא יותר.
השנייה, קשורה למשמעויות האזוריות. פתיחת נמל, מנוגדת בתכלית לאינטרס המצרי. המצרים חוסמים עכשיו את כל הפתחים, אז אנחנו נבוא ונפתח ונפגע ביחסים שלנו עם מצרים? ומה עם הרשות הפלשתינית? פתיחת נמל רק תחליש אותה מול החמאס, ותבדל עוד יותר את הרצועה. אנחנו רוצים בכך?
וזה מביא אותנו לשאלה המרכזית לגבי מדיניות ישראל: מה ישראל רוצה ויכולה לעשות לגבי החמאס ורצועת עזה? מה היא התרופה האמיתית שהיא רוצה ויכולה לתת לסרטן הזה? הסדר עם אבו מאזן? הסדר אזורי? כיבוש יזום של הרצועה? השמדת הנהגת החמאס? מו"מ עמו? לתת סיוע כלכלי מתון ורצוף לאוכלוסייה דרך היבשה ולדחות עד כמה שאפשר את העימות הבא הבלתי נמנע? דבר אחד אני יודע: עדיין לא המציאו תרופה טובה נגד סרטן, ונמל הוא בקושי אספרין.
